באבו נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.ביום 23.3.11 הגיש התובע, באמצעות בא כוחו, כתב תביעה כנגד החלטת הנתבע הדוחה תביעתו להכיר באירוע מ-15.3.10 בשעה 12:00, עת נמצא על רצפת האבן של המבנה ע"י בוריס גולברג ואלכס נבלב ("בוריס" ו"אלכס"; יחדיו: "העדים"), כשהוא פצוע בגולגולת משמאל – כפ"ע.

העדים שפגשו את התובע קודם לאירוע, בריא ושלם, בדרכם לאתר עבודתם בסמוך והיו בקשר עין עם מקום עבודתו, ראו את התובע לפתע על רצפת המבנה שהיה בהקמה ומצאוהו מבולבל, הקיא, והתרשמו שנפל מסולם גבוה (2 מ') שמצאו מונח במלוא אורכו על הרצפה סמוך לתובע. בסמוך למקום נפילתו נמצאו גם כבלים וציוד חשמלי (רתכת) שאפשר ונתקל בהם ונפל ארצה, אולם מימדי הפגיעה הצביעו יותר על אפשרות של נפילה מגובה.

2.בכתב הגנתו הכחיש הנתבע הנטען, טען כי לא ארעה לתובע פ"ע כמשמעה בחוק, לא הוכח כי נפל עקב ותוך ביצוע עבודתו, נטען כי הנפילה הייתה אדיופטית וכי האירוע השפיע על מצבו הרפואי פחות בהרבה ממצבו הטבעי.

3.ביום 9.10.11 נתקיים דיון מוקדם בפני כב' הנשיא מ. שפיצר ונקבע כי הודעת התובע לחוקר היא עדותו הראשית, כי הוגשו תצהירי העדים ונתבקש לקבוע ההליך בהקדם האפשרי.

בהתאם, משהועבר למותב זה, נקבע (בהקדם האפשרי לפי החלטת כבוד הנשיא מ. שפיצר) להוכחות ל-23.10.11 (דיון שלא התקיים לבקשת הנתבע).

4.ביום 17.6.12 התייצבו הצדדים לדיון הוכחות.

ב"כ התובע טען כי יש להפוך את סדר הבאת הראיות ולאחר שנשמעה עמדת הנתבע נקבע כי עסקינן בהליך פ"ע, בו על התובע להוכיח תביעתו ואין בטענות ההליך כדי היפוך סדר הראיות.

נשמעה עדות התובע ולאחר כ-40 דק' של חקירתו הנגדית – ביקש ב"כ התובע להשתחרר מייצוגו, משהתובע השמיע דברים אותם שמע ממנו לראשונה בדיון.

5.בבקשת התובע, באמצעות בא כוחו (11.10.12) עתר שלא לאפשר המשך חקירתו, להתעלם מעדותו בדיון הנ"ל או לא ליתן לה כל משקל.

מנמק התובע בקשתו בכך שחווה בארוע פגיעת ראש קשה פיזית וקוגנטיבית ואיבד זכרונו לאירועים הקשורים בפגיעה, כי עולה מהמסמכים הרפואיים כי אין לו מושג כיצד נפגע וכי זכרונו לא שב אליו וכך גם בהודעתו.

עד לחקירתו בביה"ד לא ידע את נסיבות הפגיעה במקום עבודתו וכך גם עולה מהודעתו, בטרם יצוגו ומתצהיר עדותו הראשית ולמרות האמור, נתן שנתיים אחר הארוע גרסה עובדתית שאין לה כל תימוכין.

משנקבע ע"י פסיכיאטר ונוירולוג כי הוא לוקה בזכרונו ובארגונו יש לפקפק בסבירות גרסתו בביה"ד ולהתעלם ממנה.

משאין ליתן משקל כלשהו לעדותו אין מקום להמשיך בחקירתו.

לחילופין, יש להפנותו למומחה שיחווה דעתו על כשירותו להעיד.

לבקשה צורף מכתב פסיכיאטרית לרופא המטפל (מ-6.8.12); סיכום ביקור מרפאת פגועי ראש תה"ש (מ-18.7.12); סיכום פסיכיאטריה מתה"ש (24.6.12).

6.הנתבע בהודעתו התנגד לבקשה, הבהיר כי התובע לא הוכרז כפסול דין ולפיכך, הוא כשיר לכל פעולה משפטית. בעיות זכרון/קוגנטיות אינן הופכות התובע לחסר יכולת להעיד וכך אף לא נרשם במסמכים הרפואיים. התובע לא תבע נכות כללית ואין לדעת אם לו נכות נפשית, שאף היא אינה מונעת שמיעת עדותו. טענתו כי אינו זוכר נסיבות הנפילה אינה סיבה שוא לקבל העדות. יש להמשיך בחקירה הנגדית ולגבי משקל עדותו ניתן לטעון בסיכומים.

7.ביום 28.4.13 המשיך התובע בעדותו וכן נשמעו בוריס ואלכס.

מטעם הנתבע העיד מר ארז מזרחי.

סיכומי התובע הוגשו ב-2.6.13.