ב.ש. נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' הרכב השופטים: א' טל – נשיא; ז' בוסתן; ו-נ' בכור), בעפ"ת 20511-04-17, מיום 30.01.2018. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת ר' רז), בגמ"ר 11-06-15, מיום 27.01.2017; ומיום 23.02.2017.

          בד בבד עם הבקשה לרשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש. בהחלטתי מיום 28.02.2018, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר, עד אשר תוכרע הבקשה לרשות הערעור.

רקע והליכים קודמים

2. נגד המבקש הוגש כתב אישום לבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (להלן: בית המשפט לתעבורה), אשר ייחס לו ביצוע עבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

          מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 31.03.2014, בשעה 16:01 או בסמוך לכך, נהג המבקש ברכב פרטי, בכביש 6, מכיוון צפון לדרום, סמוך ל"גשר אייל". לפי הנטען,  המבקש נסע במהירות של כ-119 קמ"ש, בנתיב האמצעי. בהמשך, נטען כי:

"אותה העת, כ-150 מטר דרומית לגשר אייל עמד בנתיב האמצעי לכיוון דרום רכב פרטי מסוג רנו... (להלן: הרנו), שחלקו הקדמי נוטה לנתיב הימני, זאת לאחר שעבר תאונה קלה. נהג הרנו, מר ב.י. (להלן: המנוח) יצא מהרנו ונעמד בכביש בסמוך לרנו... רק בהגיעו בסמוך לרנו, הבחין בו הנאשם [המבקש] והחל לסטות עם הרכב, לנתיב השמאלי, אך פגע בחלק האחורי של הרנו במהלך הסטייה עם חזיתו הימנית של הרכב".

           כתוצאה ממעשי המבקש, "נפגע המנוח באורח קשה. המנוח הובהל לבית החולים בלינסון ונפטר מספר שעות לאחר מכן".

3. ביום 26.09.2016, הורשע המבקש, במסגרת הסדר טיעון, על פי הודאתו, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. טרם גזירת דינו, ולצורך קביעת התאמתו של המבקש לריצוי מאסר בפועל על דרך של עבודות שירות, הופנה המבקש על ידי בית המשפט לתעבורה אל הממונה על עבודות השירות (להלן: הממונה). בחוות דעתו של הממונה נמסר, כי המבקש נמצא כשיר לביצוע עבודות שירות.

           בשל התקף לב בו לקה המבקש ואשפוזו בבית החולים, נדחה מועד הדיון בבית המשפט לתעבורה מספר  פעמים. ביום 03.01.2017, הגיש ב"כ המבקש בקשה לאפשר למבקש לחזור בו מן הודאתו. ב"כ המבקש טען, כי המבקש "הסכים להסדר הטיעון מתוך טעות בשיקול הדעת, מתוך לחץ ומתוך הרתעה מההליך השיפוטי". עוד נטען, כי "לאחר מחשבה ממושכת עם עצמו ומרצון כן ואמתי נמלך הנאשם [המבקש] מהודייתו והוא מבקש לעמוד על חפותו, חפות הנתמכת גם בנסיבות קרות התאונה". ב"כ המבקש הוסיף וטען, כי המבקש אינו אחראי לקרות התאונה, וכי יש לקבל את בקשתו משזו הוגשה טרם מתן גזר הדין.

           ביום 27.01.2017, דחה בית המשפט לתעבורה את בקשת המבקש לחזור בו מן הודאתו, בקובעו כי לא מתקיימות נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי להביא לקבלת הבקשה. בית המשפט לתעבורה הטעים, כי הוא לא התרשם שהודאת המבקש והסכמתו להסדר הטיעון "נבעו מטעות בשיקול הדעת, מלחץ או מהרתעה מההליך השיפוטי", כטענתו. בית המשפט לתעבורה הוסיף עוד, כי "הנסיבות שקדמו לבקשה מצביעות על כך שההודאה לא התקבלה כלאחר יד, אלא לאחר הפעלת שיקול דעת והיעזרות בייעוץ משפטי לכל אורך ההליכים המשפטיים". בית המשפט לתעבורה קבע בנוסף, כי המבקש לא העלה כל טענה כלפי הייעוץ המשפטי שקיבל; כי הוא אישר שהוא מבין את פרטי ההסדר, לאחר שזה הוצג לו על ידי סנגורו; כי הוא לא העלה כל טענה בנושא הודאתו בפני הממונה; וכי רק בסמוך למועד הדיון, ובחלוף 3 וחצי חודשים ממועד הודאתו של המבקש בכתב האישום, הוגשה הבקשה לאפשר לו לחזור בו מההודאה. בהמשך, הבהיר בית המשפט לתעבורה, כי אמנם הבקשה הוגשה טרם שנגזר דינו של המבקש, אולם יש לזכור כי הבקשה הוגשה במועד מתקדם בהליך המשפטי, זמן קצר לפני המועד שנקבע למתן גזר הדין.