ב' נ' מ.א. ניניו מחשוב ורשתות תקשורת בע"מ

לפנינו תביעה לתשלום פיצויים, נוכח טענת התובעת כי הנתבעת פעלה בניגוד לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") ולחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות") ולתשלום זכויות סוציאליות לתקופת עבודתה וסיומה.

רקע ההליכים

1. ביום 08.03.18 הגישה התובעת תביעתה; ביום 17.06.18 הוגש כתב ההגנה.

2. בדיון מוקדם שהתקיים ביום 26.11.18, ציין ב"כ הנתבעת כי ביום 10.07.18, הועבר לחשבון התובעת תשלום בגין נסיעות, הבראה, חופשה, ופנסיה וסה"כ 2,428 ₪(לא פורטו הסכומים לרכיביהם).

   ב"כ התובעת אישר קבלת סכום זה , וציין כי יש לקזזו מהסכום הנתבע.

3. התובעת העידה לעצמה; מטעם הנתבעת העידו מר משה ניניו, מנכ"ל הנתבעת (להלן: "משה") וגב' בהירה חביב (להלן: "בהירה").

4. סיכומי התובעת הוגשו בנגוד להחלטות ביה"ד (רווח כפול, עד 5 עמודים, גופן 14). ולאחר התראות ביה"ד, במספר החלטות (21.05.20, 31.05.20, 07.06.20, 08.06.20, 15.06.20; וכשבימים 26.06.20 ו- 29.06.20 אף ניתנו החלטות המורות לתובעת להגיש הודעתה, מדוע לא תחוייב בהוצאות לטובת אוצר המדינה, משפעלה בניגוד להחלטות בנדון) – משהוגשו הודעת התובעת וסיכומיה ביום 01.07.20, הובהר כי נתייחס לנדון בהכרעתנו; סיכומי הנתבעת הוגשו ביום 02.08.20.

   בהתאם, הובא בפנינו להכרעה. ראוי לציין כי משהוגשה בקשת פסילה (בקשת ב"כ התובעת), לא יצא פסה"ד, הגם שהיה כבר מוכן אותה עת.

    

   טענות התובעת

5. התובעת "שימשה כמנהלת חשבונות" מסוף נובמבר 16' ועד יציאתה לחופשת לידה בסוף חודש יולי 17'; ביום 10.08.17 ילדה התובעת את בתה הבכורה; התובעת הועסקה 4 ימים בשבוע בימים א'-ה', למעט יום רביעי, מ-09:00 ועד 15:00, ובש"נ; שכרה עמד ע"ס 26.88 ₪ לשעה, ומחודש יוני 17', הועלה שכרה ל- 30 ₪ לשעה.

6. בסוף חודש נובמבר 17', עת ביקשה לחזור למקום עבודתה בסיום חופשת הלידה, לא הוחזרה למקום עבודתה, כאשר "המועד המותר לפיטוריה" הוא בסוף חודש ינואר 18'; בסוף חודש נובמבר 17' התובעת ניסתה ליצור קשר עם מנהלה, משה, אך זכתה להתעלמות מפניותיה בנוגע לחזרתה לעבודה.