ב"ל 9774-01-14 חדד נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 30.10.13 (להלן: "הוועדה"), לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995.

2.ועדה רפואית לעררים מיום 2.5.12, קבעה למערער 5% נכות לפי סעיף 11(2) (א)-(ב) (מותאם) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות) וכן 15% נכות לפי סעיף 29(6) (II) - (III) (מותאם).

3.המערער הגיש בקשה לדיון מחדש במצבו. ועדה מיום 30.10.13 קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

טיעוני הצדדים

4.לטענת המערער, הנכות שנקבעה על ידי הוועדה אינה משקפת את מצבו הרפואי. המערער הוסיף, כי הוועדה לא נתנה דעתה כראוי לחוות דעתו של ד"ר טיטיון. עוד טען המערער, כי אין זה סביר ששלושה חודשים בלבד לאחר מתן החלטת הוועדה, קבעה ד"ר טרבס, נוירולוגית שנמנתה על חברי הוועדה, כי מצבו של מהערער מתאים ל 30% נכות, לפי סעיף 29(6) (III) לתוספת לתקנות, שעה שהוועדה קבעה למערער 15% נכות לפי סעיף 29(6) (II) - (III) (מותאם). בנסיבות אלה, עתר המערער להחלפת הרכב הוועדה.

5.לטענת המשיב, לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה. הוועדה מצאה כי הממצא ב-EMG הוא בעל ביטוי קליני קל. לפיכך, ברורה מסקנתה, שלא לקבל את חוות דעתו של ד"ר טיטיון, שהמליץ על מתן אחוזי נכות לפי סעיף 29(6) (III), הקובע 30% נכות בגין neuritis בצורה קשה.

באשר לטענה לפיה ד"ר טרבס המליצה זמן קצר לאחר החלטת הוועדה על מתן 30% נכות לפי סעיף 29(6) (III), טען המשיב כי אין סתירה של ממש בין שתי חוות הדעת, משחוות הדעת הפרטית שניתנה למערער לאחר מועד התכנסות הוועדה לא נסמכה על ממצאים קליניים אלא על תלונות המערער בלבד ועל ממצאים קליניים, ומכל מקום, המדובר במסמך המאוחר למועד התכנסות הוועדה.

דיון והכרעה

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי כי דין הערעור להתקבל.