ב"ל 9319-10-13 סולמא נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בתביעה שבפנינו עותרת התובעת לתשלום קצבת זקנה, לאחר שתביעתה נדחתה ע"י הנתבע בהחלטתו מ-11.9.11, משקבע כי התובעת אינה עונה להגדרת סעיף 246 (א) לחוק ("מבוטחת עובדת") ומשלא צברה תקופת אכשרה (צברה סה"כ 119 חודשי עבודה).

לאחר פנייתה תוקנה תקופת האכשרה ע"י הוספת 10 חודשי עבודה בגין כ"א מ-2 לידות שלה (וסה"כ 139 חודש).

2.הנתבע בהגנתו טען כי התיישנה התביעה בהתייחס למכתב הדחיה הראשון (מ-11.9.11).

ביחס לדחייה השנייה (תביעה מ-5.5.13) – לאור חוזר דמי לידה המאפשר הוספת עד 10 חודשי אכשרה לפני כל לידה, ככל שמתברר כי קיבלה דמי לידה – הוספו לתובעת 20 חודשים.

על התובעת להמציא אסמכתאות מטעם מעסיקיה ע"מ שתבדק זכאותה לתקופה נוספת של אכשרה.

להגנתו צירף הנתבע גם מכתבי דחייה מ-11.10.07; 23.9.12.

3.התובעת הגישה תצהיר עדות בו טענה כי רישומי הנתבע אינם נכונים והראייה, כי תיקן תקופת האכשרה.

עוד טענה כי עבדה (מגיל 15) מ-1961 אצל מר חיים מלץ ברח' המשביר 8 בת"א ("מלץ") כתופרת בשכר שבועי, כשבמהלך התקופה נישאה (בגיל 22), ילדה ב- 9.1.70 את בנה הבכור ("רונן"), לאחר חופשת הלידה לא חזרה לעבוד, עד לידת בנה מ-2.6.73.

עוד טענה כי מלידת בנה ("אייל") ב-2.6.73 ועד לידת בנה ("דוד") ב-8.10.77, עבדה בבניין מרכזים אצל מעסיק ("פלג"), כ-3 שנים, לידה בה קיבלה דמי לידה.

בין לידת דוד ללידת בנה ("דורון"; לא צויין מתי) כנראה לא עבדה.

כן הגישה תצהיר אחותה (הגב' פאני לוגשי; "האחות") והבעל (אליו צורף ספח ת.ז בו רשומים 4 הבנים: 9.1.70; 2.6.73; 8.10.77; 24.3.88), תצהירים התומכים בטענות התובעת דלעיל (כולל טענות לגבי מעסיקים שלאחר לידת הבן הצעיר).

ביום 26.10.14 נשמעו בפנינו עדויות התובעת.

סיכומי הצדדים הוגשו בכתב.