פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

התובע הגיש תביעה בעקבות החלטת המוסד לביטוח לאומי שלא להכיר באוטם שריר הלב בו לקה, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.

לאחר שנשמעו עדויות והוגשו סיכומים בכתב, ניתנה החלטה מיום 7/11/24 שלפיה ביום 1/12/16 בשעות הערב, אירע לתובע אירוע חריג בעבודתו.

הנתבע התבקש להודיע אם יש צורך למנות מומחה רפואי.

בהתאם להודעתו, בית הדין מינה כמומחה יועץ רפואי את פרופ' אנדרי קרן, מומחה למחלות לב.

להלן העובדות אשר הועברו למומחה:

1. התובע יליד 1959, שימש כסמנכ"ל כספים בחברת XXX בע"מ.

2. ביום 1/12/16 בשעות הערב אירע אירוע חריג בעבודה – במהלך פגישת עבודה עם מנהלו, התובע נשאל לגבי התקדמות התקציב השנתי והתוכנית הפיננסית. התובע השיב שהוא עדיין עובד על כך וכי חלה התקדמות. מעסיקו שאל מדוע הדבר לוקח זמן כה רב והתובע בתגובה, כעס ורגז מאד, שכן עמל באופן נמרץ על קידום המשימות מתוך כוונה להשלימם מוקדם ככל האפשר.

3. התובע התפרץ בצעקות ובעצבים קשים למשך רגעים ארוכים.

4. התובע חזר לביתו, חש חולשה.

5. למחרת, ביום 2/12/16 בשעות הלילה (בבית החולים נרשם 3/12/16) הגיע לבית החולים ואושפז.

    

חוות דעתו של המומחה הוגשה ביום 19/3/25. להלן השאלות שהופנו אל המומחה, ותשובותיו:

תשובה לשאלה א, מהו הליקוי ממנו סובל התובע?

התובע לקה באוטם חריף של שריר הלב שאובחן בעת אשפוזו ב-3.12.2026. (צ.ל.2016, ה.י.).

תשובה לשאלה ב, האם התובע עבר אירוע לבבי על פי החומר הרפואי שצורף להחלטת העובדות?

כן. התובע עבר אוטם עם הרמת מקטע ST בדופן התחתונה של שריר הלב.

תשובה לשאלה ג, האם קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה המתואר בעובדות המקרה לבין האירוע הלבבי אותו עבר התובע?

ככל שכן, האם השפעת האירוע בעבודה אינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. כלומר, האם השפעת האירוע בעבודה על הופעת הליקוי הינה בשיעור של 20% או יותר ביחס לגורמים אחרים?

כן. להערכתי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודתו ב-1.12.2016 להופעת האוטם החריף של שריר הלב במועד שהופיע.

התובע היה גבר בן 57 (גורמי סיכון גיל ומין), ללא גורמי סיכון ידועים נוספים, עם ערכי לחץ דם גבוליים ואבחנה של טרום סוכרת. למרות שקיננו בו גוגרמי סיכון מעטים, בצנתור שבוצע זמן קצר לאחר קבלתו הודגמו שינויים טרשתיים בעורק השמאלי הראשי ובשלושת עורקי הלב, כמסוכם בפרק הנתונים הרפואיים לעיל. הטרשת בעורקים הכליליים התפתחה לאורך השנים ללא קשר לתנאי עבודתו. עקב נוכחות הטרשת היה בסיכון מוגבר לפתח גם את סיבוכי המחלה, כולל אוטם חריף של שריר הלב עם הרמת מקטע ST.

מעברו יש לציין כי אושפז בין ה-12.3.07-13.3.07 (מעל 9 שנים לפני האוטם נשוא התביעה) עקב כאבים בחזה. בבדיקת מאמץ שבוצעה היו שינויים בלתי ספציפיים בא.ק.ג., שוחרר עם המלצה לטיפול באספירין וביצוע מיפוי לב. ב-26.3.2007 ביצע בדיקת אקו מאמץ שהיתה תקינה, אך חודשיים מאוחר יותר ב-10.5.2007 ציין הקרדיולוג המטפל כי סובל מכאבים שייתכן שמקורם תעוקתי, לאחר ריצה של 500 מטר. לאור זאת, הפנה אותו לבדיקת מיפוי לב, שבוצעה ב-6.8.2007, ובתיק הרפואי נרשם: "מיפוי תליום במאמץ ספקט תקין, מאמץ מירבי. הכאבים חלפו. בדיקת הלב תקינה". על פי הסיפור הנ"ל, מהרישום לעיל סביר כי התובע סבל מתעוקת לב במאמץ שביצע בריצה של כ-500 מטר, אשר חלפה, כאשר בוצעה בדיקת מיפוי לב שהיתה אף היא תקינה, על אף המאמץ המירבי.

כשמשלבים סיפור קליני זה עם ממצאי הצנתור המתוארים לעיל בפרק הנתונים הרפואיים, עולה כי סביר כי כבר באותה עת התובע סבל מהיצרות משמעותית בעורק הכלילי הימני, ובמשך אותם חודשים, כאשר המשיך לעסוק בפעילות גופנית, התפתח מעקף כלילי מהמערכת השמאלית. במהלך כתשע השנים שחלפו בין ה-6.8.2007 עד לקבלתו לאשפוז ב-3.12.2016 לא קיים בתיקו הרפואי כל אזכור של תלונה על כאבים בחזה ולא נעשתה אבחנה של מחלת לב כלילית.

בצנתור שבוצע באשפוז נמצאה חסימה תרומבוטית מלאה בחלק הרחיקני של העורק הכלילי הימני, נגע חדש וחריף שגרם לאוטם החריף של שריר הלב למרות המילוי הרטרוגרדי (באמצעות מעקפים טבעיים שהתפתחו – א.ק) של העורק הכלילי הימני מהמערכת השמאלית.

בהתחשב בנתונים העובדתיים והרפואיים, סביר כי בעקבות האירוע החריג בעבודתו של התובע פקע או נסדק רובד טרשתי קיים בעורק הכלילי הימני הרחיקני, עם היווצרות קריש דם, אשר הלך וחסם את נהור העורק עד להופעת אוטם חריף של שריר הלב.

על פי העובדות בהחלטת בית הדין, לאחר האירוע החריג התובע "חש חולשה" ובמכתבו של הקרדיולוג פרופ' שמש לרופאה המטפלת בקופ"ח נכתב: "במהלך היממה הקודמת לאירוע (של האוטם החריף של שריר הלב) חש ברע ומתח רב על רקע התרגזות חריגה בעבודה בערב שלפני האירוע".

תחילת תהליך של קריעה או פקיעה של רובד טרשתי קיים ובלתי משמעותי מבחינה המודינמית והיווצרות קריש דם אינה מלווה בהכרח בהופעה של כאבים תעוקתיים טיפוסיים בחזה. החולים יכולים להרגיש ברע או בחולשה כסימן לתחילת התהליך אשר מוביל בסופו של דבר לחסימת עורק האוטם עם הופעת כאבים בחזה (איסכמיה), ואוטם חריף של שריר הלב.

לפיכך, קיים לדעתי קשר זמני וסיבתי בין האירוע בעבודה לאוטם החריף של שריר הלב. לדעתי, השפעת האירוע בעבודה על הופעת האוטם החריף של שריר הלב עולה על 20% ביחס לקיומה של מחלת לב כלילית קודמת. לדעתי, לאירוע החריג בעבודה היתה חשיבות מכרעת במועד הופעת האוטם החריף של שריר הלב.

תשובה לשאלה ד, ככל שהמומחה ישיב בחיוב לשאלה הקודמת, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה:

האם לדעתך סביר יותר להניח כי האירוע הלבבי היה מתרחש בפרק הזמן בו הוא אירע בפועל גם אלמלא האירוע בעבודה; או שסביר יותר להניח שאלמלא האירוע בעבודה מועד התרחשותו היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר?

לדעתי, אלמלא האירוע בעבודה מועד התרחשותו של האוטם החריף של שריר הלב היה נדחה למועד בלתי ידוע.

הנתבע ביקש להציג למומחה שאלות הבהרה. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 4/5/25.

הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

לאחר עיון בכל החומר שבתיק ובטענות הצדדים, להלן פסק הדין.

המומחה קבע כי התובע לקה באוטם חריף של שריר הלב שאובחן בעת אשפוזו ביום 3/12/16. המומחה קבע שקיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודתו של התובע מיום 1/12/16 לבין הופעת האוטם, במועד שהופיע.

המומחה נימק על אלו ממצאים הוא מבסס את קביעתו, בין השאר גורמי הסיכון של גיל ומין, ערכי לחץ דם גבוליים, אבחנה של טרום סוכרת וסיכון מוגבר לפיתוח האוטם בעקבות התפתחות של טרשת בעורקים הכליליים, לאורך השנים.

כל אלה מביאים לטענת המומחה, למסקנה לפיה:

"סביר כי בעקבות האירוע החריג בעבודתו של התובע פקע או נסדק רובד טרשתי קיים בעורק הכלילי הימני הרחיקני, עם היווצרות קריש דם, אשר הלך וחסם את נהור העורק עד להופעת אוטם חריף של שריר הלב."

בסיכומי הנתבע נטען כנגד ההחלטה בדבר קיומו של האירוע החריג. כמו כן, הנתבע חזר בסיכומיו על טענת השיהוי, לפיה התובע הגיש את התביעה באיחור של 4 שנים וחודשיים.

טענות אלה, מכוונות כנגד החלטה מנומקת מיום 7/11/24, אשר לא הוגשה עליה בקשת רשות ערעור. מכל מקום, לא מצאנו בטענות שהועלו, משום הצדקה לבטל את החלטתנו אודות קיומו של ארוע חריג בעבודה.

הנתבע טען בסיכומים אודות מסמך שעליו התבסס התובע, כאשר עורך המסמך לא הובא למתן עדות. הנתבע לא ציין הסיכומים לאיזה מסמך התכוון. ככל שהכוונה לנספח 2 בכתב התביעה, מסמך מפרופ' שמש יוסף, הרי שטענה זו נדחתה בהחלטה מיום 7/11/24 ולא מצאנו הצדקה להידרש לטענה זו בשנית.

עוד נטען בסיכומי הנתבע לעניין הסתירה אודות מועד הגעתו של התובע לבית החולים. לטענת הנתבע, בהחלטה על מינוי המומחה נכתב התאריך 2/12/16 ואילו בבית החולים צוין המועד 3/12/16.

בעניין זה ניתנה החלטה מיום 4/5/24 שבה נאמר כי מהתיעוד הרפואי עולה שהתובע "התקבל לבית החולים ביום 3/12/16 בשעה 1:38. להבנתי מדובר על הלילה שבין 2/12/16 ל-3/12/16".

הצדדים לא ערערו על ההחלטה. גם לטענה זו, אין מקום להידרש פעם נוספת.

לאור האמור, אנו מקבלים את חוות דעתו של המומחה הקובעת קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודתו של התובע מיום 1/12/16 לבין הופעת האוטם במועד שהופיע. התביעה מתקבלת כאמור בחוות דעת המומחה.

הנתבע יישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ז תמוז תשפ"ה, בהעדר הצדדים ותשלח אליהם.