בן גיגי נ' המוסד לביטוח לאומי

1.השאלה המתעוררת בהליך זה היא האם יש לראות בתובעת "בעלת שליטה בחברת מעטים", כמשמעות המונח בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), לצורך בחינת זכאותה לדמי אבטלה.

דיון זה נדרש כיוון שעל פי הוראת סעיף 6ב' לחוק, הוראות פרק ז' לחוק, העוסק בענף אבטלה, לא יחולו על בעל שליטה בחברת מעטים (כהגדרת המונחים בפקודת מס הכנסה – סעיף 1 לחוק).

2.בעב"ל (ארצי) 51264-10-13 תיתי – המוסד לביטוח לאומי, 14.7.16 (להלן – פרשת תיתי), עמד בית הדין הארצי על ההצדקות להחרגת עצמאים ובעלי שליטה בחברת מעטים מהביטוח בענף אבטלה. לאור הצדקות אלה, נפסק כך (ההדגשות במקור – ד.ו.):

"על מנת להכריע בשאלת ה'שליטה" בחברת מעטים, לצורך קביעת הזכאות לדמי אבטלה, יש לערוך בחינה מהותית הנוגעת למידת ההשפעה של מי שנטען לגביו כי הוא 'בעל שליטה', המתרכזת באותם פרמטרים או תנאים חלופיים שנקבעו בסעיף 32 לפקודת מס הכנסה (שליטה בזכויות ההצבעה, בהון המניות, בזכות לקבל רווחים או בזכות למנות מנהל כפי שנקבע בסעיף הנ"ל). זאת, תוך התמקדות בבחינה של היקף ההשפעה שניתן לייחס לו על התנהלות החברה, בהיבטים הרלוונטיים לביטוח אבטלה וליתר דיוק: בהיבטים שבהם נהוג להצדיק את ההחרגה של בעל השליטה בחברת מעטים מגדר הזכאים לדמי אבטלה ובכלל אלה: קבלת ההחלטות הנוגעות להיקף, לסוג ההכנסות וההוצאות של החברה ולעיתוין; לאופן ולעיתוי חלוקת הרווחים או להיקף התשלומים וההטבות שמהם נהנה מי שנטען לגביו כי הוא בעל שליטה וזאת, בהשוואה לבעלי שליטה אחרים וכן, להיקף השליטה שלו על הפסקת ההתקשרות עם עובדים ונותני שירות.

כפי שהוסבר לעיל, בחינה זו שונה היא מן הבחינה של השאלה האם שררו בין 'בעל השליטה' לבין החברה יחסי עובד ומעסיק. יחד עם זאת, מידת החריגה מן האפיונים העיקריים של יחסי עובד ומעסיק, ובמיוחד בכל הנוגע לפרמטרים שצוינו לעיל, עשויה לשמש ראיה למעמד זה של בעל שליטה בחברת מעטים. בדומה לכך, עשוי להיות משקל ראייתי גם לאי ההלימה שבין הרישום הפורמלי של 'בעל השליטה' לבין מידת 'השליטה' המהותית שלו בחברה, כפי שהיה במקרה שלפנינו. במיוחד שעה שקיימת זיקה משפחתית או חוץ עסקית הדוקה בין זה אשר נטען לגביו כי הוא 'בעל שליטה' לבין יתר בעלי השליטה בחברה ובמיוחד, ככל שמספר בעלי השליטה מצומצם יותר. "

מכאן נובע כי מדובר בשני מבחנים שונים, אך קיים ביניהם קשר, גם מבחינה ראייתית.

על יסוד האמור לעיל, יש לבחון את עניינה של התובעת.

3.להלן העובדות שאין לגביהן חולק:

א.התובעת נשואה למר איתן בן גיגי, שהיה בעל מניות יחיד של חברת ה.ש. אספרסו בר בע"מ (להלן – החברה), שהיא זכיין המפעיל סניף בית קפה ברשת "ארומה" בעיר רחובות.

ב.החברה הפעילה את בית הקפה משנת 2005 ונוהלה על ידי מר בן גיגי, בעלה של התובעת.

ג.התובעת החלה לעבוד בחברה, החל משנת 2007. לתובעת שולם שכר, היא קיבלה תלושי שכר, הגיעה לעבודה בסניף באופן קבוע ושולמו בגינה דמי ביטוח כעובדת.

ד.בשנת 2009 התובעת ילדה וקיבלה דמי לידה.

ה.בשנת 2014 בעלה של התובעת החל לעבוד כשכיר בחברת ארומה ישראל בע"מ, בתפקיד סמנכ"ל בינוי.

ו.ביום 14.5.15 החברה הודיעה לתובעת שהסניף ימכר לחברת יאיר אספרסו בר בע"מ, שבבעלות רון סיטון, וזאת מיום 1.7.15. בהתאם, עבודתה של התובעת בחברה תסתיים ביום 30.7.15.