פרלמוטר נ' המוסד לביטוח לאומי

1.גב' ליאת פרלמוטר (להלן- התובעת) הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי אבטלה. בהליך זה עלינו להכריע בשאלה האם – כטענת התובעת – הועסקה כעובדת שכירה בחברה שבבעלות בעלה, או שמא – כטענת הנתבע יש לראות בתובעת בעלת שליטה בחברת מעטים.

רקע עובדתי

2.התובעת, ילידת 17.5.1973, נשואה למר יריב פרלמוטר (להלן- יריב). יריב ניהל עוסק מורשה ובהמשך הקים את חברת אם הפנינה בע"מ, שהוא בעל מניות יחיד בה (להלן- החברה).

3.ביום 30.7.23 התובעת הגישה לנתבע תביעה לתשלום דמי אבטלה לתאריך קובע 7/23. במכתבו מיום 27.9.23 הנתבע הודיע לתובעת על דחיית התביעה לתשלום דמי אבטלה.

ההליך בבית הדין

4.העידו לפנינו התובעת ובעלה יריב. כן עמדו לעיוננו מענה התובעת ובעלה לשאלון לבדיקת יחסי עובד מעסיק מיום 6.8.23, הודעות שגבה חוקר הנתבע מהתובעת ומבעלה יריב ביום 12.9.23 ומסמך השלמת פרטים מיום 18.9.23.

דיון והכרעה

5.לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ונתנו דעתנו לכלל הראיות שהוצגו בפנינו, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. בחינת קיומם של יחסי עובד-מעסיק בין התובעת לחברה לפי המבחן המעורב, אשר בבסיסו מבחן ההשתלבות, ותוך יישומם של מבחני העזר שנקבעו בפסיקה, מובילים לטעמנו למסקנה כי אין לראות בתובעת כמי שהיתה "עובדת" של החברה.

6.מחומר הראיות ומהעדויות עולה, כי בעלה של התובעת הקים עסק המתמחה בניהול פרויקטים ומתן שירותים בתחום הבנייה (סע' 2 לתצהיר יריב). התובעת ציינה בהודעה לחוקר, כי יריב בוגר הטכניון שם למד ניהול פרויקטים בבנייה ועבר הכשרות במרכז הישראלי לבנייה (ש' 13- 14). תחילה פעל יריב תחת עוסק מורשה, ובשנת 2018 נרשמה החברה אם הפנינה בע"מ (לא צורפה לתיק תעודת התאגדות, וכך עולה מעדות התובעת: פ: 2, ש: 12). לדברי התובעת, עם רישום החברה לא היתה לה פעילות עסקית; ובהמשך, התובעת מילאה בחברה אותו תפקיד שמילאה בעסק (פ: 5, ש: 38- 39). התובעת העידה לפנינו, כי לרוב עסקה החברה בליווי וניהול פרויקט בנייה אחד בשנה, ולפעמים שני פרויקטים (פ: 15, ש: 32- 34; פ: 16, ש: 6- 13). מרבית התקופה החברה דיווחה על התובעת כעובדת שכירה יחידה, ובתקופה מסוימת הבן של התובעת ויריב הועסק בחברה (הצדדים לא הציגו פרטים בעניין זה, והנתון עלה בעדות התובעת).

7.מעיון בדו"ח תקופות עיסוק של התובעת (מוצג נ/2) עולה, כי התובעת דווחה כעובדת שכירה בעסק של בעלה יריב בחודש 7/15, ומחודש 9/15 ועד 12/19 (52 חודשים). מחודש 1/20 ועד 16.3.20 הועסקה התובעת בחברה שבבעלותו של יריב. בחקירתה הנגדית אישרה התובעת, כי שהתה בחופשה ללא תשלום (קורונה) מיום 1.4.20 ועד 13.12.20. בחודש 7/21 שבה התובעת לעבודה בחברה, ועבדה עד לחודש 5/23. נעיר, כי התובעת לא סיפקה הסבר למעמדה בחודשים 1/21 עד 6/21, לאחר סיום חל"ת קורונה ועד שובה לעבודה בחברה.

8.לשלמות התמונה נציין, כי בהתאם לדו"ח תקופות עיסוק, במקביל לעבודתה של התובעת בעסק של בעלה, היא עבדה במקום עבודה נוסף – בחודשים 7/15 עד 1/16. כפי שציינה התובעת "יש פרק זמן שהייתי ב- 3 מקומות" (פ: 7, ש: 13). לפי עדותה, עבדה בחנות שמתמחה במוצרי אורתופדיה, שבבעלות בעלה יריב (פ: 7, ש: 25- 28), וכן עבדה במקומון של היישוב בו היא מתגוררת (פ: 7, ש: 16- 18).

תפקיד התובעת

9.על פי גרסת התובעת בתצהירה, עבדה בחברה מחודש 7/15 ועד 5/23 בתפקיד מנהלת אדמיניסטרציה ו"בק אופיס", "הכולל את ניהול וטיפול בענייני בנקים, ספקים, הסכמים, קבלנים, תיאומי פגישות, קשרי אדריכלים, קשרי לקוחות, ניהול שיווק, ניהול כתבי כמויות, הצעות מחיר וכו'" (סע' 2). עוד הצהירה התובעת, כי עבדה במסגרת קבועה וסדירה משעה 08:00 עד 17:00 במשרד ייעודי בבית (סע' 9 ו- 11 לתצהיר; פ: 4, ש: 37). התובעת העידה, כי מדובר בחלל עבודה עם שני שולחנות עבודה, עמדות מחשב וכורסאות, והיתה כניסה נפרדת שלא דרך הבית (פ: 5, ש: 6-8). התובעת אישרה שלחברה היו משרדים (פ: 4, ש: 39). לבית הדין לא הוצגו תמונות של חלל העבודה.

10.לפי גרסת התובעת, היתה אחראית על הקשר עם לקוחות וספקים. התובעת פירטה בעדותה תפקידים נוספים שמילאה בחברה והעידה, כי הוציאה מכתבי הצעות מחיר, השתמשה בתוכנת בינארית, הפקידה חשבוניות בתוכנת "חשבונית ירוקה", תיאמה פגישות, תיאמה חשבונות של ספקים, יצאה לפגישות עם אדריכלים, עשתה עבודת נטוורקינג, היתה אחראית על העלאת תכנים לאתר/ דף הפייסבוק של החברה (פ: 11, ש: 8), וליוותה לקוחות לאולמות תצוגה (לרכישות כגון קרמיקה, מטבחים ומוצרי חשמל) (פ: 10, ש: 22- 27).

11.ביחס לשימוש ב"ביאנרית" ציינה התובעת, כי מדובר במילוי סעיפים בפרויקט שנמשך "כאורך הגלות" (פ: 10, ש: 38- 39). התובעת לא הביאה ולו ראשית ראיה למילוי איזו מהמטלות שציינה ביחס ל"עבודת הניירת" (פ: 15, ש: 27), או "עבודת מחשוב במשרד" (הודעה לחוקר, ש' 19) כפי שכינתה אותה. לא הוצגו חשבוניות שהפיקה; לא הוצגו התכתבויות עם ספקים; לא הוצגו ראיות לתיאום עם לקוחות ולא הובאה ראיה לשימוש ב"בינארית".

12.התובעת ובעלה העידו, כי היה לתובעת ייפוי כוח לחשבון הבנק של החברה (פ: 4, ש: 35; פ: 18, ש: 38). אולם, לדבריה לא היתה לה הרשאה לחתום על שיקים (פ: 5, ש: 21), וההחלטות, לפי גרסת התובעת, התקבלו על ידי יריב באופן בלעדי (פ: 5, ש: 29- 32). תפקידה של התובעת התמצה בבדיקה אם בחשבון הבנק של החברה יש יתרה מספקת לצורך תשלום לספקים. לדבריה, "הייתי נכנסת [לחשבון הבנק – מ"ש] על מנת לבדוק בכלל תזרים, לפני שיריב משלם" (פ: 5, ש: 23- 24, 26- 27). התובעת הבהירה, כי לא הלכה פיזית לסניף הבנק, אלא נכנסה לחשבון דרך אתר הבנק (פ: 10, ש: 32), וכי מדובר בשימוש בחשבון החברה "ברמה הטכנית" (פ: 15, ש: 4- 5), לבדוק שהסכום בעו"ש תואם את מסגרת האשראי. לדבריה, לא עסקה בניתוח הנתונים בחשבון הבנק של החברה. מדובר אפוא בפעולה האורכת דקות בודדות.

13.ביחס להצעות מחיר הסבירה התובעת, כי היא מקלידה את ההצעה, אולם הפן המקצועי-מהותי נוהל על ידי בעלה יריב (פ: 11, ש: 19- 23). לא התרשמנו שהקלדת הצעות מחיר נמשכת אפילו יותר מ-8 שעות כפי שטענה התובעת לפנינו (פ: 11, ש: 24). בכל מקרה, מדובר בטענה עובדתית הדורשת הוכחה. משלא הוצגה לבית הדין דוגמה ולו הצעת מחיר אחת, הרי שלא הוכחה טענה זו. בהקשר זה נעיר עוד, כי בהינתן היקף של ניהול פרויקט בנייה אחד עד שניים בשנה, לא ברורה כמות הצעות המחיר שהתבקשה החברה לתת, ולא הובאה מפי התובעת גרסה להיקף הצעות המחיר שהיא הכינה מדי יום/ שבוע/ חודש.

14.יריב אישר בעדותו שבסוף כל חודש בדק את החשבוניות הידניות של הספקים, אישר את התשלום והתובעת ביצעה העברות לספקים (פ: 21, ש: 1- 8). גם בעניין זה אנו סבורים כי לא מדובר בהיקף של משרה מלאה, כפי שטענה התובעת, ומדובר לכל היותר ביום אחד בחודש.

15.עוד ציינה התובעת בעדותה, כי קיימה פגישות שתועדו ביומן (פ: 5, ש: 17). לא הוצגו לבית הדין יומן פגישות או הודעות תיאום פגישות (כגון הודעות טקסט או דוא"ל). יתר על כן: לא הובאה עדות מטעם לקוח, ספק, קבלן, אדריכל וכיו"ב שתתמוך בגרסת התובעת בנוגע לתפקידים שמילאה לטענתה בחברה. גם רואה החשבון הוא עד נחוץ ורלוונטי, ואי הבאתו לעדות פועלת לחובת התובעת.

16.התובעת נשאלה בעדותה לגבי דיווח נוכחות והחתמת שעון, והשיבה שלא נוהל פנקס שעות עבודה (פ: 12, ש: 5). נבהיר, כי העדר פנקס שעות עבודה אינו שולל את האפשרות שהתובעת היתה עובדת החברה. בהינתן שבעל החברה הוא בן זוגה, יהיה זה מלאכותי לצפות שינוהל פנקס שעות עבודה.

17.יחד עם זאת, התובעת העידה, כי התקשורת עם בעלה בענייני העבודה היתה "כל הזמן פינג פונג. אין, זה נונ-סטופ" (פ: 12, ש: 7). אולם, התובעת לא הביאה ולו התכתבות אחת בינה ובין יריב להוכחת אינטנסיביות התקשורת ביניהם. גם הטענה המאוחרת שיריב לא שולח הודעות והכל נוהל בשיחות טלפון (פ: 12, ש: 11, 15) – היא טענה שניתנת להוכחה. למעלה מכך נוסיף, כי לטעמנו גרסת התובעת לעבודה "מסביב לשעון" אינה מתיישבת עם הטענה שלה ושל בעלה שמדובר בחברה משפחתית קטנה שעסקה לרוב בפרויקט בנייה אחד בשנה.

18.זאת ועוד: כעולה מדו"ח תקופות עיסוק ומעדות התובעת, בתקופה מסוימת (ולו של מספר חודשים) עבדה בשלושה מקומות עבודה במקביל. מכאן, שאנו מתקשים לקבל את גרסת התובעת לעבודה במתכונת קבועה וסדירה משעה 08:00 עד 17:00.

הסכם העסקה

19.נזכיר, כי לגרסת התובעת, החלה את עבודתה בעסק של יריב בחודש 7/15. לא הוצג לבית הדין הסכם העסקה משנת 2015, כי אם חוזה עבודה אישי שנחתם בחודש אוגוסט 2021 (להלן: הסכם ההעסקה). התובעת התקשתה להסביר בעדותה מדוע הסכם ההעסקה נחתם כחמש שנים לאחר תחילת עבודתה, וטענה כי רואה החשבון "ביקש שהדברים יהיו מוסדרים" (פ: 6, ש: 28, 32), וכן "נדרשתי לחתום" (פ: 13, ש: 18). בעלה העיד, כי עם המעבר מעוסק מורשה לחברה עלתה דרישה של רואה החשבון לחתום על חוזה עבודה (פ: 22, ש: 3-5). אולם, גרסה זו אינה מתיישבת עם העובדה שהחברה הוקמה בשנת 2018 והתובעת החלה את עבודתה בחברה בחודש 1/20 (כאשר ההסכם נחתם בחודש 8/21).

20.עיון בהסכם ההעסקה מלמד, כי צוין בו תאריך תחילת עבודה 1.7.21 (סע' 2ב ו- 11א). ההסכם מעורר תהיות בנוגע לתפקיד (מכירות – סע' 2א ו- 2ב), מקום ביצוע העבודה (משרד המעסיק – סע' 2ב) והמשכורת (13,500 ש"ח – סע' 11) – שכן הנתונים המוצגים בהסכם ההעסקה אינם תואמים את גרסת התובעת וחומר הראיות בתיק. גם בעניין זה העידה התובעת, כי ייתכן שמדובר בטעות של רואה החשבון (פ: 12, ש: 34- 37).

תלושי השכר שהופקו לתובעת

21.לתצהיר התובעת צורפו תלושי שכר מחודש 2/22 עד 6/23 (נספח ב). שכר היסוד הנקוב בתלוש עמד על סכום של 12,700 ש"ח (בערכי נטו), באופן קבוע, בכל החודשים, ללא יוצא מן הכלל. לגרסת התובעת, המשכורת שולמה לחשבון בנק משותף שלה ושל בעלה.

22.בתלושי השכר יש תשלום בודד של דמי הבראה (תלוש 6/22). אולם, אין תשלום עבור חופשה שנתית או דמי מחלה. זאת ועוד: תלוש 6/22 בו שולמו לכאורה דמי הבראה, נוקב בסכום נטו לתשלום גבוה יותר מיתר החודשים – 15,346 ש"ח. אולם, עיון בתדפיס תנועות עו"ש בחשבון הבנק של התובעת ובעלה יריב מעלה, כי בחודש 7/22 כלל לא בוצעה הפקדה עבור משכורת. עוד עולה מתדפיס תנועות הבנק, כי לא שולמה גם משכורת עבור חודש 12/22 (היינו אין הפקדה בחודש 1/23).

23.לאמור נוסיף, כי לטענת התובעת החברה הפקידה עבורה לקרן השתלמות. לתצהירה צירפה התובעת דו"חות שנתיים לעמית בקרן השתלמות ובקופת גמל לשנים 2017, 2018 ו- 2021 (נספח ה). אולם, לא הוצגו תלושי שכר לשנים אלו ולכן לא עלה בידי בית הדין לבדוק את אותנטיות הביטוחים. עוד יצוין, כי בתלושי השכר לחודשים 2/22 עד 6/23 מופיע תשלום ל"אלטשולר שחם" – העברה אחת לחודש, ולא ברור אם מדובר בקרן פנסיה או בקרן השתלמות.

סיום עבודתה של התובעת בחברה ומכתב פיטורים

24.בתצהירה ציינה התובעת, כי פוטרה בחודש מאי 2023 לאחר ש"החברה הפסיקה את פעילותה בשל הפסדים שהצטברו ..." (סע' 4), וכי "קיבלתי מכתב פיטורין באופן לגיטימי ותואם את הנסיבות" (סע' 14). עיון במכתב הפיטורים (נספח ג) מעלה, כי הוא נושא תאריך 30.4.23, וצוין בו "בהמשך לשיחתנו ולשימוע שהתקיים ביום 01/05/23...". בהינתן שתאריך הוצאת מכתב הפיטורים קודם לתאריך השימוע, אנו מתקשים לתת משקל למכתב הפיטורים.

25.לא זו בלבד שתאריך הוצאת מכתב הפיטורים מעורר ספק בנוגע לאותנטיות שלו, אלא שמכתב הפיטורים מעלה קשיים נוספים. כך, במכתב הפיטורים צוין, כי הודעת הפיטורים ניתנה לאחר שימוע שנערך לתובעת. אולם, בעדותה נשאלה התובעת והשיבה שאין פרוטוקול הליך שימוע (פ: 10, ש: 12). הלכה למעשה, התובעת לא הציגה כל ראיה לכך שאכן נערך לה שימוע לפני פיטורים.

26.לגרסת התובעת וכעולה ממכתב הפיטורים, הפיטורים נכנסים לתוקף בחודש מאי 2023. בהנחה שהשימוע נערך בסוף חודש 4/23, וניתנה לתובעת הודעה מוקדמת בת חודש ימים, סיום יחסי העבודה אמור היה להיות בסוף חודש 5/23. אולם, החברה הפיקה לתובעת תלוש שכר גם לחודש יוני 2023, מבלי שניתן לכך הסבר. גם בחקירתה הנגדית לא הסבירה התובעת עניין זה וטענה שאולי מדובר בטעות של רואה החשבון (פ: 9, ש: 34, 39). נוסיף ונציין, כי חודש יוני 2023 לא מופיע בדו"ח תקופות העיסוק של התובעת, ומכאן שלא דווחה כעובדת החברה בחודש זה, על אף שהופק לה תלוש שכר.

27.באשר לסיום העסקתה של התובעת בחברה נוסיף, כי התובעת אומנם העידה, שבסיום העסקתה רואה החשבון עשה חישוב זכויות "כל מה שמגיע לי" (פ: 8, ש: 20), אולם בפועל הוכח שהחברה לא ערכה לתובעת גמר חשבון (פ: 25, ש: 27- 28). זאת בשעה שתלוש 6/23 מלמד על צבירה של 69.50 ימי חופשה. אי ביצוע תשלום גמר חשבון הוא סממן נוסף המעיד שלא מדובר במערכת יחסי עבודה אמיתית. הטענה שהחברה נקלעה לקשיים ולכן לא בוצע גמר חשבון – היא טענה שהועלתה לראשונה בסיכומים.

28.אין חולק, כי יריב אינו עובד שכיר בחברה, ולא שולמה לו משכורת (פ: 17, ש: 12). התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית האם בעלה משך דיבידנד מהחברה, ולא ידעה להשיב (פ: 3, ש: 19; פ: 4, ש: 25- 33). גם יריב לא השיב לשאלה בנוגע לרווחי דיבידנדים (פ: 17, ש: 16, 18). הנתבע הציג לבית הדין "אישור על הכנסות" (מוצג נ/1), ממנו עולה, כי אין דיווח על הכנסה בשנים 2022 ו- 2023. ההכנסה המדווחת של יריב בשנת 2021 היתה 99,312 ש"ח.

29.לסיכום: מכל האמור לעיל עולה, כי התובעת לא עמדה בנטל השכנוע שעבודתה היתה חיונית לחברה שבבעלות יריב, ושהיא ביצעה עבודה סדירה, בתפקיד מהותי בתמורה לשכר. כל הסממנים כמכלול מטים את הכף למסקנה שהמשימות שביצעה התובעת מהוות עזרה משפחתית, במטרה להשיא את רווחי החברה, והתקשרות זו אינה עולה כדי קשר חוזי המסדיר חובות וזכויות מכוח יחסי עבודה. לא הוכחה עבודה במשרה מלאה בחברה בתפקיד נדרש תוך קבלת שכר ההולם את התפקיד.

30.נוכח מסקנה זו אנו קובעים, כי אין לראות את התובעת כבעלת שליטה בחברה, כטענת הנתבע. בעלה של התובעת הוא בעלי החברה ועיקר עיסוקו בניהול הפרויקטים. בחינה מהותית של תפקיד התובעת מלמד, כי בעלה של התובעת היה "הרוח החיה" מאחורי החברה, אשר ייסד את החברה ולמעשה המשיך פעילות קודמת מתקופת היותו עוסק מורשה. בעלה של התובעת, בעל ההכשרה המתאימה בתחום ניהול פרויקטים בבנייה, הוא שקיבל את ההחלטות הניהוליות ונפגש עם רואה החשבון; הוא היה בעל הסמכות לקבל החלטות על רכישות, קבלנים, התקשרויות עם ספקים וכדומה. לתובעת לא היתה השפעה על פעילות החברה והתנהלותה על מנת שניתן יהיה לסווגה כבעלת שליטה, במישרין או בעקיפין.

31.לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

32.בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, ט' אב תשפ"ה, (03 אוגוסט 2025), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.