ב"ל 6950-09-13 ב' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.תביעת התובע לקצבת זקנה נדחתה בהסתמך על סעיף 320 (ג) (1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), לפיו:

"לא יינתנו לאדם, אם אין כוונה אחרת משתמעת –

(1) קצבאות שונות לפי חוק זה בעד פרק זמן אחד".

2.לתובע אושרה נכות מהעבודה צמיתה בשיעור 28% החל מיום 6.9.10 ולפיכך, בהתאם להוראת סעיף 320 (ג) (1) לחוק נדרש לבחור בין תשלום קצבת נכות מעבודה לבין תשלום קצבת זקנה.

3.לטענת התובע דחיית התביעה לקצבת זקנה פוגעת בצדק, בשוויון ובמצפון האנושי.

מדובר בשתי קצבאות שונות, אשר זכותו לקבלת כל אחת מהן מותנית בתנאים שונים בהם הוא עומד.

עוד מוסיף התובע, כי בחירתו בקצבת הנכות מונעת ממנו קבלת הטבות הנובעות מקצבת הזקנה כמו הנחות מעירייה, חברת החשמל, קופות חולים וכיוצ"ב.

4.לטענת הנתבע סעיף 320 (ג) (1) אינו מאפשר כפל גמלאות עבור אותו פרק זמן.

התובע בחר בקצבת הנכות מעבודה, שהיא אכן גבוהה בהרבה מקצבת הזקנה.

ב"כ הנתבע הוסיפה כי הגם שהעניין לא עלה בכתב התביעה ולא מצוי בסמכותו של בית הדין, לטעמה ניתן יהיה לצייד את התובע במסמך המאשר שהגיע לגיל פרישה ואינו מקבל קצבת זקנה מסיבות אחרות, מסמך היאפשר לו מיצוי זכויות מגורמי חוץ כגון עירייה וחברת חשמל.

ההכרעה – 

5."הוראת סעיף 320 לחוק מעגנת את העקרון הכללי של מניעת "כפל גמלאות" ומסדירה את החריגים לאותו עקרון. מדובר בעקרון מוכר בחקיקה ובאמנות בינלאומיות מתחום הביטחון הסוציאלי. יסודו של עקרון זה, בין היתר, בשיקולי תקציב ובמגבלה במשאבי המדינה...