ב"ל 6851-06-14.11

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים לקביעת אי כושר, מיום 12/3/14 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר מיום 1/12/13 ("ההחלטה").

טענות הצדדים:

2.טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה התעלמה מליקוייו הרפואיים של המערער, כגון הגבלה קשה בראייה, סכרת ובעיות אורטופדיות ברגליים.

3.לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי, שכן הוועדה הייתה ערה לכל פגימותיו של המערער, התייחסה למצבו האישי ולעברו התעסוקתי, והחלטתה מפורטת ומנומקת.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

5.הוועדה התכנסה ביום 12/3/14, ולאחר שהקשיבה לתלונות המערער, עיינה במסמכים הרפואיים בתיק. הוועדה בחנה את הליקויים מהם סובל המערער, וציינה כי המערער אובחן כסובל מתסמונת ברוגדה (20%), סכרת עם סיבוכים (65%), מצב לאחר אוטם שריר הלב (35% זמנית) – נכות רפואית זמנית בשיעור 82% מיום 1/12/13 ועד 31/5/14.

הוועדה סיכמה וקבעה כי המערער "מסוגל לעבוד בעבודה מלאה שאינה דורשת ראיה חדה ומאמץ גופני. על סביבת העבודה לאפשר טיפול בסכרת וארוחות סדירות".

6.הוועדה התייחסה לנתוניו האישיים של המערער, וציינה כי הוא בן 44. בהתייחס לרמת השכלתו ציינה הוועדה כי המערער בעל שמונה שנות לימוד. באשר לעברו התעסוקתי של המערער ציינה הוועדה כי במשך שנים עבד המערער כעצמאי, בעל מסגרייה, והעסק נסגר בחודש 3/13.