ב"ל 6541-12-14 ג' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בפני ערעור על החלטת וועדה רפואית לעררים (אי-כושר) מיום 29.10.2014 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר.

רקע

2.המערער הינו יליד שנת 1975, אשר סובל ממספר בעיות רפואיות, ובין היתר מאפילפסיה, הגבלה בעמוד שדרה מותני, אבן בכליה ומחלת לב. וועדה רפואית לעררים קבעה כי נכותו היציבה של המערער הינה בשיעור של 46%.

3.וועדה לעררים לעניין אי-כושר דנה בעניינו של המערער ביום 29.10.2014, וקבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר. על החלטה זו נסב הערעור שלפני.

טענות הצדדים בתמצית

4.המערער טוען כי הוועדה לא בחנה כראוי את השפעת הליקויים על כושרו לעבוד, שכן היא אזכרה את רשימת הליקויים, במקום לדון ולנמק כיצד כל ליקוי משפיע על כושר העבודה בפני עצמו, וכן כיצד משפיעים כל הליקויים על כושר עבודתו, במצטבר. כמו כן טוען המערער, כי הוועדה לא נימקה באופן ממצה כיצד משפיע גילו והעבר התעסוקתי שלו על יכולתו לעבוד.

5.מנגד, המשיב טוען כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, שכן הוועדה שמעה את תלונותיו של המערער והתייחסה אליהן בפרוטוקול הדיון. הוועדה גם סקרה את אחוזי הנכות שנקבעו למערער, התייחסה לחוות דעתו של הרופא המוסמך, וכן להשפעת הנכות על כושרו של המערער, ובכך מילאה הוועדה את תפקידה במנומק.

דיון והכרעה

6.בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), במסגרת ערעור על החלטות וועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק ביחס לכך, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213). עוד נפסק בהקשר זה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום הסמכויות הבלעדי של הוועדה, ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (ראו למשל עב"ל 217/06 בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.6.2006).