ביטוח לאומי דחה תביעה להכרה בכאבי גב כתאונת עבודה

1.תביעת התובעת להכרה בכאבי גב בהם לקתה, לטענתה, בתאריך 11.9.11, כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, נדחתה ע"י הנתבע במכתב הדחיה מתאריך 21.10.12.

הנימוק לדחיה היה העדר הוכחה באשר לאירוע תאונתי שנגרם תוך כדי ועקב עבודתה של התובעת.

עוד צוין במכתב הדחיה, כי בעת הפניה לחדר המיון בתאריך 18.9.11, לא דווח על אירוע בעבודה, והוא הדין בפניות לקופת החולים שנעשו בסמיכות זמנים ל-11.9.11, וכי התיעוד הראשון באשר לפגיעה בעבודה, מופיע רק כ-10 חודשים לאחר הפגיעה, בתאריך 11.7.12.

2.כנגד ההחלטה זו של הנתבע הוגשה התביעה בתיק שלפנינו.

בכתב התביעה טוענת התובעת, כי עבדה בעבודות משק בית בבתים שונים עובר ל-11.9.11, וכי בתאריך זה רצתה להרים מזרון גדול וכבד, אשר היה מונח על הרצפה, ובעת הרמתו חשה בכאב עז בעמוד השידרה.

לטענת התובעת, היא צעקה ובעלת הבית חשה לעזרה וסייעה לה לנוח. לאחר מנוחה טוענת התובעת, כי המשיכה בעבודתה באופן איטי, אולם משהכאבים לא חלפו, פנתה לקבלת טיפול רפואי בתאריך 13.11.11.

3.התובעת טוענת, כי סיפרה לרופאת המשפחה על האירוע בעבודה, אלא שזו אמרה לה, שבהעדר טופס בל/250, היא לא תציין כי המדובר בתאונת עבודה.

לטענת התובעת, לקח מספר חודשים עד שבעלי הבית אצלם נפגעה, הסכימו ליתן לה טופס בל/250.

4.הנתבע בכתב הגנתו, חזר על האמור במכתב הדחיה, וטען כי התובעת לא דיווחה לפני 11.7.12, לכל הגורמים הרפואיים שטיפלו בה בגין בעיות הגב, על קיומו של אירוע תאונתי בעבודה דהיינו הדיווח הראשון מתועד כ-10 חודשים אחרי מועד האירוע הנטען.

הנתבע הוסיף וטען, כי הפגיעה בגב נובעת ממצב תחלואתי טבעי של התובעת, וכי אף לפני האירוע הנטען, היא סבלה מבעיות גב.

ואלה העובדות הצריכות לענייננו: