נ. נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בתביעתו שלפנינו מבקש עו"ד נ.ח. ("התובע"), להכיר במחלת הסכרת ממנה הוא סובל (החל מחודש 4/2013) כתאונת עבודה, כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

2.במכתבו מיום 22/8/2013 דחה המוסד לביטוח לאומי ("הנתבע") את תביעתו של התובע (שהוגשה אליו ביום 20/6/2013) וזאת מן הטעם שלא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין המחלה לבין תנאי עבודת התובע.

העובדות הצריכות לענייננו, כפי שעולות מחומר הראיות בתיק הן כדלקמן:

3.התובע, עו"ד במקצועו, אשר ניהל בתקופה הרלוונטית לתביעה משרד עורכי דין ביישוב דיר אלאסד.

לגרסת התובע, בין לקוחותיו היה אדם בשם, מר טלאל עומר, אשר שררו ביניהם מעבר ליחסי עו"ד לקוח, קשרי חברות שנמשכו שנים רבות.

התובע ייצג את מר טלאל , לרבות את בני משפחתו במגוון תיקים משפטיים (עסקיים ואישיים) בערכאות שונות לרבות בלשכת ההוצאה לפועל.

בין השניים נחתם הסכם שכר טרחה, אך התובע טוען, כי מפאת מצוקתו הכלכלית של מר טלאל, החל פיגור בתשלום שכר הטרחה.

בהקשר זה יצוין, כי לגרסת התובע, הוא שילם את האגרות מכיסו הפרטי בהעדר יכולת כלכלית של מר טלאל.

4.התובע ייצג גם את בתו של מר טלאל, גב' קמיליה עומר (להלן: "קמיליה"), בתביעה שהגיש בשמה בבית המשפט השלום בקריות (תיק ת.א 2799/01). בפסק הדין שניתן בתיק נפסקו לטובת קמיליה סך 30,000 ₪ בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד.

לגרסת התובע, בעקבות פסק הדין ובשים לב לחוב שכר הטרחה הגבוה שהצטבר ממר טלאל, הוסכם בין השניים, כי הכספים ששולמו בתיק ההוצל"פ לקמיליה כ"זוכה" יועברו במישרין לידי התובע על חשבון שכר הטרחה שהיה חייב לו עומר טלאל מתיקים אחרים.

כאן נבהיר, כי התובע לא צירף את ההסכם הנטען בינו לבין מר עומר טלאל ובעדותו בבית הדין העיד, כי לא מצא את המסמך (ר' עדותו בעמ' 6 ש' 17).

5.לגרסת התובע, בסוף חודש 12/2012 או תחילת חודש 1/2013 הגיעה גב' קמיליה למשרדו ודרשה לקבל לידיה את כל הכספים ששולמו בתיק הוצל"פ על שמה כ"זוכה". בתצהיר עדותו הראשית, תיאר התובע את פניית גב' קמיליה אליו כאירוע חריג, כך כלשונו:

"18.הגברת טלאל הצעירה כמיליה, דרשה בתוקף את כל הסכומים שהצטברו בתיק הנ"ל מיד. לא רק זאת, אף התנערה וטענה שאינה מחויבת לחתימה של אביה על ההסדרים המוזכרים לעיל. הגברת הצעירה הגדילה לעשות שעה שהתנערה לכל הטיפול המשפטי שעשיתי עבורה אישית לרבות ובעיקר תיקי מקרקעין וכדומה. היא הייתה מודעת שהכספים שנזקפו לשכר הטרחה לא יכול לכסות את שכר הטרחה שהיא חייבת בו.