פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

תביעה זו עניינה עתירה להכיר במחלת הסכרת ממנה סובל התובע כפגיעה בעבודה.

רקע עובדתי

1.עובדות המקרה פורטו בהחלטת ביניים מיום 15.6.25 ועל פיהן:

א.התובע יליד 1991.

ב.ביום 10.8.23 בעת שביקש להיכנס לרכבו נפל ונחבל בכתף שמאל (להלן: האירוע).

ג.האירוע הוכר כפגיעה בעבודה

ד.הפגימה שהוכרה: כתף שמאל

ה.הפגימה שנדחתה: סכרת.

ו.מצבו הרפואי של התובע הוא כעולה מן המסמכים הרפואיים.

2.תביעת התובע להכיר במחלת הסכרת ממנו הוא סובל כ"פגיעה בעבודה", נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה, כי: "בהתאם לחוות דעת רופא המוסד, עליי לדחות את האבחנות בגין סוכרת שאינן קשורות לתנאי עבודתך/לפגיעה שבנדון"

3.הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי וד"ר אודיל כהן ועקנין מומחית לרפואה פנימית, מונתה כמומחית יועצת רפואית מטעם בית הדין כאשר היא נתבקשה להשיב על השאלות המקובלות באשר לקשר סיבתי רפואי בין מחלת הסכרת שבה לקה התובע לבין האירוע התאונתי.

4.ד"ר כהן ועקנין קובעת בחוות דעתה: "ש.מהי המחלה שממנה סובל התובע? ת. בתיק הנוכחי, התובע אובחן כסובל מסוכרת סוג 2 בחודש 08.2003 וזאת למרות שלא היו שתי בדיקות דם פתולוגיות או גלוקוז מעל 126% מ"ג בצום או רמת HBAIC מעל 6.5%. הומלץ על טיפול תרופתי ב-METFORMIN כדור אחד ליום בביקור מ-07.09.2023. במעקב ביתי ערכי גלוקוז בצום נעו בין 150% מ"ג ל-181 (ביקור מ-21.092023). בתקופה שקדמה לחודש 08.2023 התובע לא סבל מסוכרת ולא קיבל טיפול תרופתי לכך.

ש.האם כתוצאה מהאירוע התאונתי, מיום 10.8.23 כמתואר לעיל, התפרצה או הוחמרה אצל התובע מחלת הסכרת?

ת. א. לאחר האירוע בעבודה שגרם לפריקת הכתף השמאלי, התובע סבל מפריקות חוזרות של הכתף עם פניה לחדר מיון ומתן משככי כאבים. כתוצאה מהפריקות החוזרות חלה החמרה במצבו הכללי של התובע: הגבלת תנועות הכתף, קושי בפעילות יומיומית עם צורך בעזרה בבית, כאבים ממושכים (ביקור מ-16.10.2023). מר פלוני לא סבל מסוכרת עד חודש 08.2023. בבדיקות דם לפני האירוע ערכים תקינים פרט לערך של 103% מ"ג בבדיקה דם מ-07.12.2022 עם רמת HAIC של 5.8%.

לא ניתן לשלול שמר פלוני סבל מPREDIABETES באותה תקופה, מאידך בבדיקת דם חוזרת מ-13.04.2023 רמת גלוקוז תקינה לחלוטין עד 91% מ"ג. העלייה המובהקת בערכי גלוקוז התרחשה ב16.08.2023 כעשרה ימים לאחר האירוע בעבודה והמשיכה במהלך שנת 2023 ו-2024 עם ערכים של גלוקוז עד 137% מ"ג בבדיקת דם מ-22.08.2023 ועד 121% מ"ג ב-20.12.2023.

ב. השפעת הדחק הנפשי על התפתחות הסוכרת. ידוע שדחק פיזי כגון מחלה זיהומית קשה, אוטם שריר הלב, אשפוז ממושך עלול לגרום לעליה ברמת הגלוקוז ואף לחשוף מחלת סוכרת שלא הייתה ידועה עד האירוע. חשיפה לסטרס נפשי או פיזי גורמת להפרשת הורמני דחק: בשלב ראשון אפינפרין ונוראפינפרין מבלוטת יתרת הכליה, בשלבים מאוחרים יותר שחרור של קורטיזול והורמון גדילה אשר מווסתים משק הפחמימות בגוף, נוגדים פעילות של אינסולין ומעלים רמת הגלוקוז בדם. השפעה של סטרס נפשי על התפתחות או התבטאות מחלת הסוכרת שנויה במחלוקת. קיים קושי מתודולוגי לערוך מחקר פרוספקטיבי ולכמת השפעת דחק נפשי. כל אחד יגיב בצורה שונה לאירוע מסוים בהתאם לאופיו נסיבות האירוע, חוסן נפשי ויכולת להתמודד עם הדחק.

אירוע דחק אשר מוזכרים בספרות כגורמים סביבתיים היכולים להשפיע על התבטאות מחלת הסוכרת בזמן מסוים הינם: משבר משפחתי, גירושין, אובדן קרוב משפחה, סטרס בעבודה עקב דרישות מהממונים לעמוד בלוח הזמני, חיים באיזורי מלחמה. לחץ נפשי יכול לשמש כטריגר לחשיפת מחלת הסוכרת אצל אנשים עם נטייה גנטית לכך.

המאורע אינו הגורם המחולל הראשוני אלא הגורם אשר משפיע על ביטוי המחלה בזמן נתון. אלמלא הדחק הנפשי, המחלה לא הייתה מתפרצת לעולם. או בשלב מאוחר יותר. ביולי 1996 הוקמה ועדה רפואית מורכבת מרופאים מומחים המובילים בתחום הסוכרת בניהול של פרופסור איתמר רז, במטרה לבחון האם קיים קשר בין סטרס נפשי, בזמן שירות צבאי לבין הופעת הסוכרת.

מסקנות הועדה הינן: "אין הוכחה מדעית חד משמעית כי מצב לחץ נפשי גורם להתפתחות של סוכרת סוג 1. לא ברור אם העדר הוכחה נובע מחוסר קשר או מקושי המתודולוגי להוכחת קשר כזה בבני אדם" ... באם החייל עבר אירוע קשה רפואי או נפשי בסמוך מאוד להתגלות הסוכרת ניתן לייחס לאירוע תפקיד של גורם לחשיפת הסוכרת וכגורם להאצת תהליך הרס הלבלב ... במידה והסוכרת תתגלה תוך שלושה חודשים מהאירוע יש לקבוע כי יש קשר בין שני האירועים". פאנל מומחים במינוי מנכ"ל משרד הבריאות שהוקם בשנת 2008 הגיע למסקנה דומה, שבמקרים פרטניים עשוי להתקיים קשר סיבתי ויש צורך לבחון כל מקרה לגופו.

ועדת רפפורט (על שם פרופסור רפפורט ז"ל) מ-07.06.2016 בחנה בקפדנות ספרות רפואית העוסקת בנושא של קשר סיבתי בין סטרס נפשי לסוכרת בשלושת העשורים האחרונים, הגיעה לסיכום זהה הן בסוכרת סוג 1 והן בסוכרת סוג 2: "נמצא קשר חזק בין דחק נפשי מקדים ופריצת סוכרת או שיבוש באיזון סוכרת קיימת. הוועדה גורסת שבנסיבות מסוימות יכול דחק נפשי מקדים או לשמש כגורם דחק לפריצה של מחלת הסוכרת לסוגיה השונים או החמרה שלה. כדי להעריך נכונה את תפקידו היחסי של דחק נפשי מקדים "כגורם הדחק" בפריצת הסוכרת יש לבחון כל מקרה לגופו תוך כדי שקילת מכלול הגורמים המעורבים".

בתיק הנוכחי בסמוך לאבחון הרשמי של מחלת הסוכרת בחודש 08.2023. היו שני אירועים של דחק נפשי העלולים לגרום לביטוי או חשיפת מחלת הסוכרת. האירוע הראשון ב-13.05.2023 בו היה מעורב התובע בפעולת איבה, נחבל בברכיים, סבל מכאבים עזים בתקופה ממושכת עם הגבלת תנועה (ביקור רופא אורתופד מ-24.07.2023). לאחר האירוע הזה לא נמצא מידע על רמת הגלוקוז בדם.

באירוע השני מ-10.8.2023 נגרמה פריקה חוזרת של הכתף שמאל מלווה בכאבים ופניות חוזרות לחדר מיון. בבדיקות דם שבוצעו ב-16.08.2023 נמצא כי רמת הגלוקוז עלתה בצורה משמעותית, אך לא קיימת אינדיקציה לכך שהעלייה נובעת מהאירוע הראשון או השני. על מנת לקבוע קשר סיבתי בין אירוע מסוים להתפרצות מחלת הסוכרת, חובה להוכיח שלא היו אירועי דחק אחרים בסמוך לאבחנה.

בתיק הנוכחי מחד גיסא רמת הגלוקוז עלתה בצורה משמעותית החל מ-16.08.2023, מאידך אין מידע על בדיקת דם לאחר האירוע הראשון מחודש 05.2023. קיימת אפשרות שמחלת הסוכרת החלה להתפתח לאחר האירוע הראשון ולא ניתן לקבוע קשר סיבתי בין האירוע הנוכחי לבין התפרצות מחלת הסוכרת".

5.התובע ביקש להפנות שאלות הבהרה לד"ר כהן ועקנין. בהחלטה מיום 18.9.25 אושרה בקשתו, למומחית הועברו שאלות הבהרה והיא מסרה תשובותיה כדלקמן –

"ש.בתיאור האירוע החריג בחוות הדעת לא ציינת כי אירוע הפריקה החריג וניסיונות החזרת הכתף למקומה בוצעו בסופו של דבר תחת הרדמה כללית. האם לא די בכך בכדי להוות אירוע חריג ויוצא דופן בעוצמתו אשר יכול להעיד על עוצמת הדחק הנפשי אצל התובע שבעקבותיו התפרצה מחלת הסכרת ימים בודדים לאחר מכן?

ת.בהתאם לרשומה הרפואית, בפריקה הראשונה של הכתף מ-10.08.2023 התובע פנה לחדר מיון. שני ניסיונות החזרת הכתף ללא סדצייה לא צלחו לכן התובע הוכנס לחדר הלם ובוצעה החזרת הכתף לאחר סדצייה. סדצייה אינה הרדמה כללית אלא מתן תרופות המטשטשות הכרה וכאב לזמן קצר ללא צורך באינטובצייה או אישפוז ממושך. התובע השתחרר לביתו באותו יום. באירועים החוזרים של פריקת הכתף, התובע הצליח לבד או בעזרת בן משפחתו להחזיר את הכתף ללא צורך בהתערבות של הצוות הרפואי. בפנייה לחדר מיון ב-29.02.2024 התובע הצליח עוד לפני הגעתו לבית החולים להחזיר את הכתף למקומה. לאחר ביצוע צילום אשר אישר שהכתף הוחזרה כראוי מר פלוני שוחרר עם מתלה. אין עוררין שפריקה חוזרת של כתף גרמה לסבל רב ומהווה מקור לדחק נפשי.

ש.האם יש משמעות לסמיכות הזמנים של מועד גילוי הסכרת למועד האירוע התאונתי? ואם כן, מהי? האם יש משמעות לכך שאירוע הברכיים התרחש כשלושה חודשים קודם לכן? נא פרטי ונמקי תשובתך.האם העובדה כי לאחר "אירוע" הברכיים אין חומר רפואי המעיד על תלונות, מגבלות ודחק ואילו לאחר אירוע פריקת הכתף יש חומר רפואי רב המשייך באופן מובהק את מצבו לאירוע פריקת הכתף והדחק אשר נוצר בעקבות האירוע, האם לא די בכך כדי לקבוע כי פריקת הכתף הוא האירוע אשר בגינו התפרצה מחלת הסכרת, או לכל הפחות כי קיימת סבירות גבוהה לקיומו של קשר סיבתי שכזה? נא פרטי ונמקי תשובתך.

ת.ב-13.05.2023 התובע נפגע בברכיים לאחר נפילה בזמן ריצה למרחב מוגן בעת אזעקה. בהתאם לרשומה הרפואית מופיעים ביקורים רבים הן אצל רופא משפחה והן אצל רופא אורתופד המעידים על הסבל שנגרם כתוצאה מכך. ...נתונים אלה בהתאם לרשומה הרפואית מעידים שהסבל שנגרם כתוצאה מהחבלה בברכיים היה ממושך עוצמתי ומהווה מקור לדחק נפשי הן עקב הנסיבות (פעולת איבה אצל מטופל עם רקע של PTSD) והן עקב הסבל הרב שחש התובע.

לא ניתן להסכים עם הטענה כי האירוע בברכיים מיום – 13.5.2023 היה אירוע זניח וכי לא קיים חומר רפואי רלוונטי לאחריו. מן הרשומות הרפואיות עולה כי בין התאריכים 14.5.2023 ועד 29.7.2023 התובע פנה מספר פעמים לרופא המשפחה ולרופא אורתופד עקב כאבים בברכיים, הגבלת תנועות וקושי בתפקוד יומיומי. לאחר האירוע האמור לא בוצעו בדיקות דם, ובאותה עת התובע טרם אובחן כסובל ממחלת הסוכרת.

לאחר האירוע של פריקת הכתף שאירע בחודש אוגוסט 2023, נמצאו רמת גלוקוז של 121% מ"ג בבדיקה מיום 16.8.2023 ו-137% מ"ג בבדיקה מיום 22.8.2023. רמות אלו אינן גורמות לרוב לתסמינים קליניים בולטים ומחלת הסוכרת או מצב של טרום סוכרת מתגלים בדרך כלל באקראי.

במקרה הנדון, מחד גיסא, מחלת הסוכרת אובחנה בסמוך לאירוע מיום 10.8.2023 אשר גרם לתובע סבל ניכר והיווה גורם משמעותי לדחק נפשי, מאידך גיסא, גם האירוע מ-13.05.2023 גרם לסבל פיזי ממושך באותה מידה מהווה מקור לדחק נפשי. קיימת אפשרות סבירה שמחלת הסוכרת החלה להתפתח כבר לאחר האירוע הראשון, אולם לא אובחנה אותה עת, מאחר שלא בוצעו בדיקות דם".

טענות הצדדים

6.לטענת התובע, מדובר בהתפרצות סוכרת על רקע אירוע חריג ודחק מיום 10.8.23 כאשר הוא נחבל בכתפו (פריקת כתף) במסגרת עבודתו וכאשר מעוצמת הכאב ולאחר ניסיונות כושלים להחזרת הכתף למקומה נדרש לו ביצוע החזרת הכתף בהרדמה מלאה.

התובע טוען, כי לא הייתה מחלוקת שהאירוע מהווה אירוע חריג ואין לקבל את דעתה של המומחית אשר ציינה אירוע של חבלת ברכיים שהתרחש כ-3 חודשים קודם לכן שכן לא נתגלה בעקבותיו של סממן העשוי להצביע על התפרצות והתפתחות מחלת הסוכרת אצל התובע.

התובע מפנה לסמיכות הזמנים מיום קרות האירוע החריג ועד להתפרצות מחלת הסוכרת כאשר לתביעות לקצין התגמולים הועמדה זו על 3 חודשים ובאילו בפגיעה בעבודה הועמדה על 7 ימים.

התובע טוען כי בעניינו עד לקרות האירוע לא הייתה כל תלונה או אינדיקציה רפואית שיש בה כדי להסביר או לשייך את התפרצות מחלת הסוכרת לאירוע הראשון ואין ליתן לאירוע זה כל משקל לעניין התפרצות מחלת הסוכרת.

למעלה מכך, טוען התובע, כי מחלת הסוכרת התגלה ביום 16.8.23 שהם למעלה מ-3 חודשים לאחר האירוע הראשון שארע ביום 13.5.23 ועל כן אין סמיכות המועדים תומכת בקשר סיבתי לאירוע זה.

התובע טוען, כי כל המגבלות הרפואיות הנלוות למחלת הסוכרת אשר פורטו בחוות הדעת, החלו לאחר האירוע הנטען וכלל החומר הרפואי והמקצועי מצביע על קשר ישיר וחד ערכי בין האירוע בעבודה לבין התפרצות מחלת הסוכרת.

התובע טוען, כי גם במאזן ההסתברות כאשר ישנם שני אירועים האחד חריג בעוצמתו וקרוב באופן משמעותי למועד התפרצות הסוכרת ואחד ללא כל עוצמה או מאפיינים חריגים למעלה מ-3 חודשים מהיום בו התפרצה מחלת הסוכרת, מטה את הכף להסתברות לאירוע הקרוב במועדו.

התובע טוען, כי מחוות הדעת עולה, שלאחר האירוע השני התפרצה מחלת הסוכרת וכי טרם האירוע לא נמצא כל סוכרת אצל התובע אלא שהמומחית אינה מכריעה האם התפרצות הסוכרת מקורה באירוע הראשון או באירוע השני וממילא לא הוכח שהאירוע הראשון הוא אירוע חריג ואין לו כל משקל.

7.לטענת הנתבע, המומחית סקרה את תיקו הרפואי של התובע, התייחסה למחלות מהן הוא סובל, לתרופות אותן הוא נוטל ולערכי הסוכר במהלך השנים. עוד ערכה המומחית סקירה מקיפה של מחלת הסוכרת על סוגיה השונים, גורמיה והביטוי הקליני ולסיום דנה במצבו הקונקרטי של התובע וציינה כי זו התפרצה בחודש אוגוסט 2023.

הנתבע טוען, כי המומחית קבעה שבסמוך לאבחון הראשוני של מחלת הסוכרת היו לתובע שני אירועי דחק נפשי שהיו עלולים לגרום לביטוי או לחשיפה למחלת הסוכרת כאשר לא נמצאה אינדיקציה בבדיקות הדם של התובע מיום 16.8.23 האם עלייה ברמת הגלוקוז נגרמה מאירוע הראשון או האירוע השני.

לטענת הנתבע, על פי עמדת המומחית על מנת לקבוע קשר סיבתי בין אירוע דחק להתפרצות סוכרת יש להוכיח שלא היו אירועי דחק אחרים בסמוך לאבחנה, ומשאין בדיקות דם לאחר אירוע הדחק הראשון, קיימת אפשרות שמחלת הסוכרת התפתחה לאחר האירוע הראשון ועל כן לא ניתן לקשור אותה לאירוע השני.

הנתבע מפנה לכך שמהתיעוד הרפואי עולה כי הסבל שנגרם לתובע באירוע הראשון היה ממושך, עוצמתי ומהווה מקור לדחק נפשי הן עקב הנסיבות (מדובר בפעולת איבה לתובע עם רקע של PTSD) והן עקב הסבל הרב כפי שהשתקף מהחומר הרפואי ועל כן אין מדובר באירוע זניח.

לעמדת הנתבע, משלא נערכו לתובע בדיקות דם לאחר האירוע הראשון ושהערכים שנמצאו לאחר האירוע השני הם כאלה שלרוב לא גורמים לתסמינים קליניים בולטים, לא ניתן לדעת מה הייתה רמת הסוכר של התובע לאחר האירוע הראשון.

לטענת הנתבע, העובדה שהתובע ביצע בדיקות דם לאחר האירוע השני אינה יכולה להוות סיבה לקשר סיבתי בין האירוע לסוכרת שכן מחלת הסוכרת אובחנה באופן מקרי בשל בדיקות שביצע אולם לא פנה לטיפול רפואי בשל תסמיני סוכרת. לאור זאת, סמיכות הזמנים אינה רלוונטית.

עוד טוען הנתבע, כי שני האירועים גרמו לתובע סבל ניכר ומהווים גורם משמעותי לדחק נפשי וקיימת אפשרות סבירה שמחלת הסוכרת החלה להתפתח לאחר האירוע הראשון ומשלא ניתן לייחס את מחלת הסוכרת לאירוע השני, דין התביעה להידחות.

הנתבע מציין, כי מהרישומים הרפואיים בין שני האירועים פנה התובע פעמים רבות לטיפול רפואי והתלונן על סבל משמעותי, כך שלא ניתן לטעון שלא מדובר באירוע דחק.

לטענת הנתבע, חוות דעת המומחית מפורטת ומנומקת, יש בה כדי להשיב לשאלות בית הדין וניתנה תשובה חד משמעית בעניין שבמחלוקת. לטענתו, משלא נפל כל פגם בחוות הדעת, יש לאמץ את מסקנותיה.

הכרעה

8.קביעת קיומו של קשר סיבתי בין ליקוי לפגיעה נטענת בעבודה היא קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות.

הלכה פסוקה היא כי חוות דעת מומחה היא אחת מהראיות שעל בית הדין לשקול וכך נקבע:  "אין המומחה-היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליה בהתאם לכך.

השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים". (דב"ע לו/0-8 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 374) (ההדגשה שלי י.א.ש.).

ככלל, יסמוך בית הדין את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי - יצחק פרבר, (26.1.97)) ובית הדין אינו כבול רק לחוות דעת המומחה (ראו גם ב"ל (עבודה נצרת) 16056-11-21שגיא מרק - המוסד לביטוח לאומי(19.3.24)).

9.המומחית הסבירה כי דחק פיזי עלול להביא לעלייה בערכי הגלוקוז ואף לחשוף מחלת סכרת שלא הייתה ידועה עד אז. המומחית הסבירה את התהליך המתרחש בגוף בעת חשיפה לסטרס נפשי או פיזי, סקרה את המחקרים בעניין הקשר בין סטרס נפשי והסוגים השונים של מחלת הסוכרת וציינה כי לחץ נפשי יכול לשמש כטריגר לחשיפת מחלת הסוכרת אצל אנשים עם נטייה גנטית למחלה. על פי המומחית, המאורע התאונתי אינו הגורם המחולל הראשוני אלא הגורם המשפיע על ביטוי המחלה בזמן נתון.

10.מעיון בחוות דעתה של המומחית עולה כי התובע עבר שני אירועי דחק. האחד ביום 13.5.23 והשני ביום 10.8.23. עוד עולה מחוות דעת המומחית כי כל אחד מהאירועים הללו היה בו כדי להביא להתפרצות מחלת הסוכרת אצל התובע ולמעשה היא אינה יכולה ליתן עדיפות לאירוע אחד על פני חברו. עוד אישרה המומחית כי אין עוררין שפריקה חוזרת של כתף, גרמה לתובע לסבל רב והיא מהווה מקור לדחק נפשי.

11.כאמור, המומחית למעשה אינה קושרת בין האירוע השני לבין הסוכרת שכן לדבריה לא ניתן להכריע איזה מבין שני האירועים הוא שגרם להתפרצות המחלה, אך היא אינה חולקת על הסברה כי האירוע השני יכול וגרם להתפרצות מחלת הסוכרת אצל התובע. לטעמי, אין בכך שהמומחית אינה יכול לקבוע לאיזה מבין שני האירועים יש לייחס את התפרצות המחלה כדי לדחות את קיומו של קשר סיבתי משפטי. בהינתן כי האירוע יכול היה לגרום להתפרצות המחלה אין בעובדה שאירוע אחר יכול היה אף הוא לגרום לכך, כדי לאיין את ההסתברות לקיומו של קשר סיבתי בענייננו.

בענין זה אוסיף, כי ערה אני לקביעת המומחית שהמחלה נתגלתה באקראי לאחר האירוע השני בשל בדיקות הדם שנערכו לתובע וכי בדיקות שכאלה לא נערכו קודם לכן ועל כן מן הסתם לא ניתן היה לגלות את המחלה. אלא שאין מחלוקת שלפני האירוע הראשון נעשו בדיקות דם ולא היתה כל עדות למחלה, אין כל ראיה הקושרת את המחלה לאירוע הראשון דווקא ואין גם מחלוקת שהאירוע השני יכול היה לגרום להתפרצות המחלה.

12.הלכה פסוקה היא, כי בתביעות מתחום הביטחון הסוציאלי, ככל וקיים ספק לגבי קיומו של קשר סיבתי רפואי בין אירוע תאונתי לליקוי הרפואי, ובענייננו, לגבי איזה משני האירועים גרם להתפרצות מחלת הסוכרת, הרי שספק זה פועל לטובת המבוטח, התובע (ראו עב"ל 1055/02 סולטאן - המוסד לביטוח לאומי, (29.2.04)).

משכך, מסקנתה הרפואית של המומחית כי לא ניתן לראות באירוע כגורם להתפרצות המחלה על רקע אירוע שהתרחש כ-3 חודשים קודם לכן ואשר גם לגביו יש ספק האם גרם למחלה, אין לקבלה והנני קובעת כי לאור הספק האמור, ניתן לקבוע קיומו של קשר סיבתי-משפטי בין האירוע השני להתפרצות מחלת הסכרת.

13.לאור כל האמור, התביעה מתקבלת והנני קובעת, כי מחלת הסוכרת שבה לקה התובע תוכר כפגיעה בעבודה עקב האירוע מיום 10.8.23.

14.הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.

ניתן היום, ה' טבת תשפ"ו, (25 דצמבר 2025), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.