ב"ל 50041-03-14.16 ח' מ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 22.8.13 (להלן – הוועדה) .

2.המערער סובל ממחלה ניוונית של השרירים, ההולכת ומחמירה עם הזמן למרבה הצער. הוועדה נשוא הערעור קבעה כי למערער 60% נכות משוקללת לפי התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן – תקנות הנכות), לפי הפירוט הבא:

20% לפי פריט ליקוי 49(1)(ג) בגין עיוות בכפות הרגליים החל מיום 1.1.12;

30% לפי פריט ליקוי 29(2) א-ב בשל המיפרזיס קל-בינוני לתקופה 15.1.11 – 31.12.12;

50% לפי פריט ליקוי 29(2)(ב) בשל מאופטיה החל מיום 1.1.13.

3.הוועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-דין (כב' הרשמת שי) מיום 6.3.13 בבל 20912-04-13 (להלן – פסק דין), שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתעיין בחוות-הדעת של ד"ר רשף מהתאריכים 20.8.12 ו- 18.3.13, וכן בחוות-הדעת והמכתבים של ד"ר מחאג'נה מהתאריכים 27.7.12 ו- 17.4.10, וכן במכתב האורטופד ד"ר בן לולו מיום 28.1.13. לאחר שתעיין במסמכים תשקול האם יש בהם כדי לשנות מהחלטתה בדבר שיעור הנכות.

יצוין כי טרם פסק-הדין נקבעו למערער 44% נכות רפואית משוקללת, מהם 20% בשל עיוות בכפות הרגליים ו- 30% בגין המפריזיס קל-בינוני (להם נוספו 10% בגין השמנת יתר, פריט המנופה בנכות כללית).

4.המערער טוען כי קביעת הוועדה סוטה באופן בלתי סביר מהמלצות ד"ר רשף וד"ר מחאגנה, הממליצים על קביעת נכות בשיעורים של 80% (כקביעת ד"ר רשף) או 90% (כקביעת ד"ר מחאג'נה) בשל ניוון השרירים.

5.מנגד, טוען המשיב, כי הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק-הדין, עיינה במסמכים להם הפנה פסק-הדין וכן במסמכים נוספים ונתנה החלטה מנומקת.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

6.הוועדה, שהתכנסה בהרכב שכלל מומחים בתחום הנוירולוגיה והאורתופדיה, ציינה בהחלטתה כי עיינה בהוראות פסק-הדין ובמסמכים שצוינו בפסק-הדין כמו גם במכתב נוסף (ד"ר ליברזון מיום 22.4.13).

באשר לעיוות בכפות הרגליים – ציינה הוועדה כי מהמסמכים עולה תמונה של השטחה בכפות הרגליים, כאב בקרסוליים, הגבלה בתנועות קרסול שמאל, OCD בטלוס השמאלי. הוועדה ציינה כי היא מסכימה עם ממצאים אלה, ובעקבותיהם אכן העלתה את הנכות עוד טרם פסק-הדין מ- 10% ל- 20% וקיבלה את הערר בעניין זה, וכי אין במסמכים אליהם הופנתה בפסק-הדין כדי להצדיק שינוי בקביעה זו.