ב"ל 4403-01-13 מ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע יליד 1959 הגיש תביעה לנתבע להכיר באירועי לב שנגרמו לו ביום 3.10.10 ו-9.5.11 כתאונת עבודה. הנתבע דחה את התביעה וטען שאין קשר בין מצבו הלבבי של התובע לבין עבודת התובע וכי אוטם שריר הלב התפתח כתוצאה ממצבו הרפואי הבסיסי.

2.לאחר שמיעת התובע והעדים מטעמו ולאחר שמיעת סיכומי הצדדים קבענו ביום 3.3.14:

"1.התובע יליד 1959 הגיש תביעה לנתבע להכיר באירועי לב שנגרמו לו ביום 3.10.10 וביום 9.5.11 כתאונת עבודה. הנתבע דחה את התביעה מהסיבה שעל פי המסמכים לא הוכח קיום אירוע תאונתי והאוטם התפתח כתוצאה ממחלה טבעית, והשפעת העבודה אפילו אם היתה פחותה מהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

2.לאור החלטת הנתבע הגיש התובע תביעה זו.

3.התובע טוען שהוא עבר שני אירועים לבביים שונים ונפרדים אשר התרחשו בזמן העבודה.

לטענתו האירוע הראשון התרחש ביום 3.10.10. לטענתו בזמן עבודתו כאתת עלה על שולחן הרמה שגובהו 4-5 מטר על מנת לבצע את עבודתו ותוך כדי העבודה ללא כל התראה מתח המנופאי כבל מה שגרם לו בהלה עצומה. התובע טען שבשל העובדה שהיה מצוי בגובה אחז בחופזה בבהלה בשולחן מאחר שפחד ליפול. כשעה לאחר האירוע הוהבל התובע לחדר מיון לאחר שאובחן עם אוטם בשריר הלב.

4.בטופס התביעה לא ציין התובע אירוע כלשהו וגם לא אירוע חריג אלא תיאר אירוע של מאמץ שבו עלה על השולחן על מנת לעגן קיר לכבלי מנוף. בעדותו בפני החוקר (נ/4) כשנשאל התובע האם באותו יום בהשוואה לימים אחרים מדובר באותו סוג עבודה השיב שכל יום אותה עבודה, יש ימים שהם יותר קשים יש ימים שהם פחות קשים (עמ' 3, ש'5 להודעה מיום 30.4.12).

כשנשאל האם היה משהו חריג באותו אמר שעל אותו שולחן שעבד באותו יום תמיד יש בעיה ויוצא לו לעבוד כמעט כל יום או כל יומיים על אותו שולחן (עמ' 3, ש' 8-12 להודעה מיום 30.4.12).

5.התובע בעדותו חזר על שאמר בתצהירו אולם אישר שעבד על אותו שולחן כמעט כל יום והמנופאי נדרש להרעיד את הכבלים (עמ' 6, ש' 32 לפרוטוקול מיום 8.10.13) כתוצאה מכך שהמנופאי לא הזהיר שבכוונתו להרעיד את הכבלים , נבהל התובע וקיבל את אירוע הלב. בעדותו אישר שאת אותה פעולה של משיכת הכבל הוא עושה כל יום, אולם לטענתו באותו יום המנופאי לא נשמע לו.

כשנשאל התובע האם סיפר למישהו בסמוך לאירוע על כך שהיתה הפרה בעבודת המנופאי השיב שלא אמר לאף אחד (עמ' 8 ש' 29 לפרוטוקול מיום 8.10.13).

6.התובע לא הזמין לעדות את האנשים שהיו איתו באותו אירוע. התובע נשאל מי היה המנופאי באותו היום, התובע השיב שמדובר בעובד בשם איגור, כשנשאל מפני מה לא הביא אותו לעדות, השיב שאיגור לא זכר אודות אותו אירוע ולכן לא הביאו להעיד. התובע איזכר את שמו של מר מיכאל בלקין שעבד איתו באותו צוות אבל לטענתן גם מיכאל בלקין לא זכר פרטים אודות אותו אירוע (עמ' 8 ש' 8-20).