ב"ל 43334-09-14 ג' נ' המוסד לביטוח לאומי

בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 15/7/14 (להלן: "הוועדה"), אשר קיבלה את ערעור המשיב וקבעה יש לראות בנכותה הזמנית של המערערת בשיעור 20% מיום 1/3/14 ועד יום 31/8/14 כנכות צמיתה בשיעור 8% בהתאם לסעיף ליקוי 43(4)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז -1956 (להלן: "החלטת הוועדה").

המערערת, ילידת 1951, שימשה כעובדת משק בקופת חולים כללית ונחבלה באצבעה החמישית בכף יד שמאל ביום 22/5/12, בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

למערערת הוכרו נכויות זמניות, ובין היתר, הוכרה נכותה הזמנית בשיעור 20% מיום 1/3/14 ועד יום 31/8/14 בגין הפגיעה באצבע.

על ההחלטה בדבר הנכות הזמנית הגיש המשיב ערר בו נטען כי תקופת הזמניות ארוכה מדי וכי הממצאים הרפואיים מצדיקים קביעת נכות סופית וצמיתה החל מיום 1/3/14.

בעקבות ערר המשיב התכנסה הוועדה נשוא ענייננו. הוועדה קיבלה את ערר המשיב וקבעה כי אכן מיום 1/3/14 מצבה של המערערת מצדיק התאמת נכות צמיתה בשיעור 8%. על החלטה זו נסוב הערעור דנן.

למען הסדר הטוב יצוין כי המערערת הדגישה שערעורה אינו מכוון לנכות הצמיתה, אלא למועד התחולה בלבד, קרי לביטול הקביעה לפיה בתקופה שבין 1/3/14 ועד 31/8/14 מותאמת למערערת נכות זמנית בשיעור 20% ולקביעה כי בתקופה זו מתחילה נכותה הצמיתה של המערערת.

טענות הצדדים

טענות המערערת בתמצית הינן, כדלקמן:

• הוועדה קובעת מפורשות כי בהתאם לצילום אצבע 5 יד שמאל מיום 17/2/14 "פס אוסטאוטומיה עדיין לא התאחה". מדובר בצילום שנערך בחודש פברואר 2014, כשבועיים בלבד טרם המועד שלגביו קבעה הוועדה שמדובר בנכות צמיתה. ממצא זה מצדיק התאמת נכות זמנית ובהתחשב בממצא האמור קביעת הוועדה איננה סבירה.