ב"ל 39108-12-14 אבו רחאל נ' המוסד לביטוח לאומי

ביום 18.12.14 פתח התובע בהליך זה, במסגרתו ביקש ליתן צו עשה לפיו על הנתבע לשלם לתובע דמי פגיעה לתקופה שבין 8.6.14 לבין 14.6.14, להחזיר לו סך של 705 ₪ ששילם לכיסוי הוצאות העברתו באמבולנס ממקום פגיעתו לבית החולים וכן לחייב בהוצאות ושכ"ט עו"ד.

ביום 6.1.15 הגיש הנתבע את תגובתו, בה ציין כי תיקו של התובע הועבר לוועדות הרפואיות בחיפה לצורך טיפול בתביעתו לקביעת דרגת נכות, בעוד שהטיפול בתביעה לתשלום דמי פגיעה והוצאות האמבולנס, יבוצע לאחר שיחזור התיק מן הוועדות הרפואיות. לאור זאת, התבקש בית הדין למחוק את התביעה.

בו ביום ניתנה החלטת בית הדין בה נקבע כך: "אכן נראה לכאורה כי יש לתת עדיפות להבאת עניינו של התובע בפני ועדה רפואית, על פני טיפול בתשלום דמי הפגיעה והוצאות האמבולנס, ומאחר שמדובר בתיק של התובע אשר אינו יכול להימצא בשני מקומות בעת ובעונה אחת, מוצע כי התובע ימחק התביעה וימתין פרק זמן של 30 יום לאחר תום ההליכים בוועדה הרפואית.

ככל שסבור התובע אחרת, יודיע על כך בתוך 10 ימים מהיום".

ביום 14.1.15 הגיש התובע את תשובתו, במסגרתה טען כי בניגוד להודעת הנתבע, תיקו מצוי דווקא בסניף נצרת וכי ביום 7.1.15 פנתה אליו פקידת תביעות, טלפונית, הודיעה כי התיק הוחזר מחיפה וכי היא מאשרת את תביעתו לדמי פגיעה אשר תשולם בתוך ימים ספורים. לגבי החזר הוצאות מד"א נמסר לו כי שוגר מכתב בו נדרש ממד"א להשיב לו את הסכום ששולם. התובע הוסיף וציין כי אכן ביום 13.1.15 שולמו לו דמי הפגיעה בסך של 1,943 ₪. לטענתו, יש לחייב את הנתבע בהוצאות בנסיבות העניין, תוך שהוא מגולל רשימה ארוכה של טרוניות כלפי התנהלות הנתבע בעניינו. בין היתר, טוען התובע כי "במשך יותר משלושה חודשים תמימים" קופחו זכויותיו, כי במכתבו אל הנתבע דרש לפעול ראשית לתשלום דמי הפגיעה והחזר האמבולנס ורק לאחר מכן להעביר את עניינו לוועדות הרפואיות וכי רק לאחר הגשת התביעה ובעקבותיה, זורז הטיפול בעניינו.

הנתבע, בתגובתו מיום 27.1.15, ציין כי אכן התיק הוחזר לסניף ביום 7.1.15, ומיד עם קבלת התיק, טיפל הפקיד בתביעותיו של התובע. לטענת הנתבע, אין בנתונים אלה כדי לסתור את האמור בהודעה הקודמת, אשר הוגשה כאשר התיק עדיין היה מצוי בוועדות הרפואיות. לאור האמור, מבקש הנתבע להורות על מחיקת ההליך ללא צו להוצאות.

כפי העולה ממכלול העובדות שפורטו לעיל, אין חולק כי בשלב זה, לאחר שאושרו ושולמו דמי הפגיעה, ואף נושא החזר הוצאות האמבולנס טופל, אין עוד צורך בהליך זה ודינו להימחק. כל שנותר להכרעה אם כן, היא שאלת הוצאות ההליך.

בחינת המסמכים שהוגשו מלמדת כי פנייתו הראשונה של התובע אל הנתבע בוצעה בדואר רשום ביום 8.1.14. בדיקה פשוטה באתר דואר ישראל, לפי מספרו של דבר הדואר אשר העתק ממנו צורף לכתב התביעה, מלמד כי דבר הדואר האמור התקבל למשלוח בתאריך 8.10.14 ונמסר ליעדו בתאריך 21.10.14.

כבר בחלוף כשבועיים ממועד זה, פנה התובע במכתב נוסף אל הנתבע מיום 6.11.14 שכותרו: "תזכורת דחופה", וקשה שלא להתרשם כי באופן כללי, אצה דרכו של התובע, גם בהליך זה, הן במועד בו נפתח – 18.12.14 (פחות מ-60 יום לאחר שהתקבלה פנייתו הראשונה אל הנתבע) והן בבקשות שונות למתן החלטות כגון מיום 5.1.15 ומיום 27.1.15, אשר נראה כי ניתן היה להימנע מהן).

אמנם, התובע דרש במסגרת פנייתו הראשונה אל הנתבע, כי קודם יטופלו ענייניו הכספיים ורק לאחר מכן יועבר עניינו לוועדות, אולם מעבר לעובדה כי ספק אם יש בדרישה זו כדי לחייב את הנתבע, הרי שבמבחן התוצאה, כאשר הסתיים הטיפול בעניינו, הן מבחינה כספית והן בוועדות, בתוך פרק זמן כולל של כ-75 יום, אינני סבור כי זהו המקרה המצדיק חיוב הנתבע בהוצאות ההליך.