ב"ל 38659-06-14 י' ט' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים שסיכמה דיוניה ביום 27.5.14 (להלן - הוועדה).

2.המערער נפגע ביום 30.10.12 בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה. הפגימות שהוכרו כתוצאה מהפגיעה הן כאבי ראש וכאבים בחזה. הוועדה נשוא הערעור קבעה כי בעקבות הפגיעה שהוכרה לא נותרה כל נכות צמיתה המתבטאת באחוזים. מכאן הערעור שלפני.

3.לטענת המערער, היועץ בתחום הקרדיולוגי לוועדה לא התייחס כראוי לחוות-הדעת שהוגשה מטעם המערער ומטעם זה יש להורות על החזרת הדיון לוועדה על מנת שתיוועץ במומחה-יועץ אחר. לטענת המערער, היועץ קבע כי המערער אינו סובל מתעוקת לב, וזאת על אף שעולה מחוות הדעת והאישורים הרפואיים הנספחים לה כי המערער אכן סבל ממצב של אנגינה פקטוריס.

4.מנגד, טוען המשיב כי המומחה היועץ בתחום הקרדיולוגי התייחס כנדרש לאמור בחוות-הדעת מטעם המערער, אלא שהגיע למסקנה רפואית שונה לפיה הפגיעה שהוכרה לא גרמה נזק לשריר הלב. מכאן, שטענות הערעור הן רפואיות ויש לדחות את הערעור.

5.בחוות-דעתו של ד"ר ש. עמיקם, מומחה למחלות לב (ללא תאריך), אשר הוגשה לוועדה מטעם המערער, המליץ המומחה כי יקבעו למערער 25% נכות לפי פריט ליקוי 9(2)א' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – תקנות הנכות).

בחוות-הדעת נקבע כי בחודשים 10/10 ו- 11/10 (טרם מועד הפגיעה) עבר המערער צנתורים בעורקים הכליליים בעקבות ממצאים שהתגלו בבדיקה שגרתית ולא בשל הופעת סימפטומים כלשהם, וכי עד למועד הפגיעה בעבודה חש בטוב ולא סבל מסימפטומים לבביים.

עוד נקבע כי ביום הפגיעה חש המערער בכאבים בקדמת החזה לראשונה בחייו שלוו בדפיקות לב מהירות, כי שוחרר לביתו בהעדר עדות לאוטם חריף בשריר הלב, אלא שמאז סובל המערער מתעוקת לב ואושפז בשל כך מספר פעמים. בחוות-הדעת צוין עוד כי המערער אובחן כסובל מתעוקת לב יציבה לפי מכתביהם הרפואיים של מספר רופאים, לרבות רופא משפחה, רופא תעסוקתי ומומחה למחלות לב.

המומחה קבע כי המערער מתלונן על קוצר נשימה וקושי בעליית מדרגות והוא נוטל טיפול באופן קבוע: תרסיס בעת הופעת התעוקה וטיפול תרופתי שוטף.

בשל האמור קבע ד"ר עמיקם כי על-פי הנתונים שבפניו המערער סובל מתעוקת לב יציבה המזכה אותו בנכות בשיעור 25%, המתאימה לתעוקת לב בדרגה נמוכה.

המומחה הסביר עוד כי יש לשייך את נכותו של המערער לפגיעה שהוכרה שכן קודם לאירוע הפגיעה לא סבל המערער מהפרעות לבביות כלשהן.

6.עניינו של המערער נדון הופנה לבדיקתו של ד"ר וייס, מומחה למחלות לב, שמונה כמומחה-יועץ לוועדה., ואשר בדק את המערער ביום 20.5.14.

עיון בחוות-דעתו של היועץ, המשתרעת על-פני ארבעה עמודים, עולה כי צוינו בה תלונות המערער, הממצאים הרפואיים שנמצאו בבדיקה הקלינית, כמו גם דיון מפורט במצבו. באשר לאירוע מים הפגיעה ציין ד"ר וייס כי בעת קבלתו לבית החולים בשל כאבים בקדמת החזה לא נצפו שינויים באק"ג, סימני אסכמיה ואנזימים קרדיאליים היו תקינים, "כלומר לא היה נזק בשריר הלב לא היה אוטם". עוד צוין כי לדברי המערער מאז אותו מועד יש תלונות של כאבים בחזה בצורה שכיחה והמערער אושפז בגלל אותן תלונות בחודש 11/12 בבי"הח כרמל והבדיקה שם הראתה "ירידה מינימלית הפוכה חלקית בפרפוזיה בקור התחתון. לאור ממצא זה הוחלט על שחרור החולה והמשך מעקב קרדיולוגי שמרני בקהילה". עוד צוין כי בהמשך בוצע צנתור חוזר , בוצעה החלפה של הסטנט והוחלט על טיפול שמרני.

באשר לחוות-דעתו של ד"ר עמיקם ציין היועץ לוועדה כי הוא "מסכים חלקית עם טיעוניו שאין להחשיב מצב קודם אבל היועץ לא רואה שהתאונה שהוכרה גרמה לנזק כלשהו לשריר הלב, גם אין בסיס אובייקטיבי לתעוקות שמתאר. ההיצרות בענף הדיאגנולי הופיעה, בסבירות גבוהה, עקב הנחת הסטנט. LAD ב- 10/2010 היות שההיצרות ב- LAD החלה במוצא הענף הדיאגנולי, גם היצרות זו אינה מתבטאת כאיסכמיה. במיפוי שביצע בב"יח כרמל היות והחשד לאיסכמיה הקלה במיפוי היתה בקור התחתון ולא באזור של הענף הדיאגנולי. לאור נתונים אלה אין בהיצרות של הענף הדיאגנולי כדי לגרום לאנגינה ולאיסכמיה לכן היצרות זו יתכן שנובעת בכלל מ- PCI שבוצע ב- 25.10.10".