ב"ל 34215-09-14 ח' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בפני ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן – החוק) על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 26.6.14 (להלן – הוועדה) בענף הנכות הכללית.

הוועדה קבעה כי למערערת 45% נכות משוקללת יציבה החל מיום 2.12.12.

2. טענות המערערת:

א.היה על הוועדה לקבוע נכות בשל דליפת שתן לאור הממצאים שעמדו בפניה ולאור תלונות המערערת;

ב.היה על הוועדה לדון בשאלת קיומה של נכות נפשית, ולעניין זה הוועדה התעלמה מממצאים ומסמכים בדבר אי התאמה חברתית.

3.מנגד, טוען המשיב כי קביעת הוועדה באשר לתחום האורולוגי מבוססת על הממצאים שלפניה, וכי בהעדר תלונות מפורשות בתחום הנפשי – לא היה מקום לדון במנומק בתלונה זו.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את הערעור, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

א.על-פי הוראות סעיף 213 לחוק, הערעור לפני בית הדין על החלטת הוועדה הרפואית לעררים הוא "בשאלה משפטית בלבד". לפיכך מוטל על בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת.

ב.עיון בערר מיום 7.11.13 מכוחו התכנסה הוועדה מעלה כי הועלו בה התלונות הבאות: כאבי גב, הקרנה לרגליים, כאבים בצוואר, כאבי ראש וסחרחורות, מחלות בראייה ושמיעה, לחץ דם, קושי בהליכה ללא עזרת הזולת, משקל יתר, עצבים, קוצר נשימה.

במועד ישיבתה הראשונה של הוועדה ביום 19.3.14 העלתה המערערת תלונות בדבר מצבה לאחר ניתוח לצורך ירידה במשקל, "בעיות של אוכל", בקע, כאבים בוושט, סחרחורות, בעיות במתן שתן.

בנסיבות אלה, ובהתייחס לטענה כללית בערר בדבר "עצבים" לא היה מקום לקיים דיון בליקויים לכאורה בתחום הנפשי, שאך לא נזכרו במסמכים הרפואיים.