ב"ל 29975-11-13.02

1.זהו ערעור על החלטה של ועדה רפואית לעררים מיום 31/10/13, אשר קבעה למערער נכות בשיעור של 0% בגין ליקוי שמיעה וטנטון כתוצאה מפגיעה בעבודה.

2.הוועדה התכנסה בעקבות פסק דינה של כב' השופטת קציר מיום 24/2/14, שלמעשה החזירה את הדיון לוועדה הרפואית לעררים, תוך שהיא מבטלת את החלטת הוועדה הרפואית לעררים הקודמת וקובעת שתתכנס ועדה בהרכב חדש.

3.אין מחלוקת כי ביום 14/12/11 הכיר פקיד התביעות בתביעת המערער, הן בגין ליקוי השמיעה והן בגין הטנטון, כפגיעה בעבודה.

4.על מנת שטנטון עקב חשיפה לרעש יוכר כפגיעה בעבודה, מחייב סעיף 84א'(ב) לחוק הביטוח הלאומי, כי יהיה זה "רעש תמידי באוזניים".

משכך, כאשר הכיר המוסד לביטוח לאומי, ביום 14/12/11, בטנטון של המערער כפגיעה בעבודה, אין הוא חולק על עובדת היותו של הטנטון כטנטון תמידי – שאחרת, לא היה הנתבע מכיר בטנטון של התובע כפגיעה בעבודה.

5.עיון בפרוטוקול הוועדה מיום 31/10/13 מעלה כי היא קיבלה את תיק נפגע העבודה של התובע משנת 2000, במסגרתו נדחתה תביעתו הקודמת של התובע להכיר בליקוי השמיעה ובטנטון התמידי כפגיעה בעבודה.

הוועדה מיום 31/10/13 מתייחסת לטנטון כדלקמן:

"באשר לטנטון, פגיעה זו מופיעה כבר בהודעה על פגיעה בעבודה 19/11/2000 ונדחתה על ידי המל"ל.

על פי הרישום בתיקו הרפואי, התלונן על טנטון בעת שהגיש תביעות בשנת 1997 ובשנת 2000 ועל פי הרישום בתיק המל"ל לא היה חשוף לרעש באותן השנים ועד להגשת התביעות שכן, תביעתו נדחתה. מלכתחילה בעת הגשת התביעה בשנת 2011 לא היה מקום להענקת נכות בגין טנטון ועל כן, לא ניתן כעת להעניק נכות בגין החמרה בנושא זה."