ב"ל 2976-03-13.24 אברהם ארנסטי-הרנוי נ' המוסד לביטוח לאומי / מינהל הגמלאות / אגף השיקום / אגף נפגעי פעולות איבה ואח'

בתביעה זו תבע התובע הפרשי גמלת ניידות והטבות נלוות, שלטענתו לא שולמו לו החל מתחילת שנות ה-90.

הדיון בתביעה זו פוצל בהחלטת כב' הנשיאה דיתה פרוז'ינין מיום 11/02/14. נקבע כי בטרם תשמענה הטענות לגופן, ידון ויכריע בית הדין בטענת ההתיישנות על יסוד סיכומי הצדדים שהוגשו בכתב.

רקע עובדתי

• התובע נפגע בפעולת איבה בילדותו בשנת 1948 וכתוצאה מכך – נקטעה רגלו השמאלית.

• התובע הוכר כנכה על פי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970 (להלן: "חוק התגמולים"), ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 60%.

• עד שנת 1980 התגורר התובע בישראל ומימש את זכאותו לרכב רפואי ולפיכך שולמו לו דמי ניידות וכן ביטוחים ואגרות רישוי (להלן: "ההטבות הנלוות").

• בתחילת שנות ה-90, משהתברר לנתבע כי התובע לא מתגורר בארץ, הופסק תשלום ההטבות הנלוות לתובע ואולם תשלום דמי הניידות נמשך באותה רמה.

• החל מחודש 10/06, הופחתו דמי הניידות של התובע לרמה ב' שהיא הרמה הבסיסית לנפגע הזכאי לרכב רפואי ואינו מממש את זכאותו.

• נוכח פסק הדין בע"מ 4515/08 מדינת ישראל נ' יוסי נאמן (6.10.2009) ונוכח העובדה שהתובע מימש את זכאותו לרכב רפואי בחו"ל, הועלה תשלום דמי הניידות לתובע והחל מחודש 8/11 שולמה לתובע גמלת ניידות ברמה ד' + 30% וכן שולמו לו ההטבות הנלוות.