ב"ל 29085-02-12 סבג נ' המוסד לביטוח לאומי

הרקע להגשת הערעור הנוכחי

1.ביום 12/2/03, נפגעה המערערת בתאונת דרכים. המשיב הכיר באותה תאונה כבתאונת עבודה ושילם למערערת דמי פגיעה בגין התקופה שמלמחרת התאונה ועד יום 8/3/03.

2.המערערת ביקשה לקבוע את דרגת הנכות מעבודה בעקבות התאונה. לפיכך, הועמדה המערערת לבדיקת ועדה רפואית, בהרכב של שני פוסקים רפואיים, אשר קבעה - ביום 10/11/04, כי החל מיום 9/3/03, דרגת הנכות היציבה של המערערת בעקבות התאונה האמורה, היא בשיעור 10%, בגין הגבלה קלה בתנועות החלק הצווארי של עמוד השדרה, על פי פריט 37(5)(א) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שייקראו להלן: "המבחנים" ו"התקנות", בהתאמה). קביעה זו של הועדה הרפואית, היתה מבוססת על ממצא שלה שלפיו למערערת יש דווקא הגבלה בינונית, בתנועות הצוואר - לכל הכיוונים. (לא הוסבר על ידי אותה ועדה מדוע מסקנת הועדה מממצא של הגבלה בינונית, היתה לקבוע למערערת דרגת נכות שמתאימה להגבלה קלה).

3.למרות שאי-ההתאמה בין הממצא של הועדה הרפואית מיום 10/11/04 לבין מסקנת אותה ועדה היתה לרעת המערערת, הגיש דווקא המשיב ערר על החלטתה של אותה ועדה רפואית, וזאת - כנראה - בטענה שמצבה של המערערת לא נבע מהתאונה, אלא ממצב קודם לה.

הערר נדון על ידי ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה הראשונה").

הועדה הראשונה בדקה את המערערת ביום 14/4/05 ומצאה - בין השאר - כי למערערת יש הגבלה קלה בתנועת כיפוף הצוואר קדימה, אך התנועות לשאר הכייונים, מלבד הכיפוף קדימה, היו תנועות מלאות (עם רגישות בסוף התנועה).

ביום 2/6/05, קבעה הועדה הראשונה כי יש לקבל את עררו של המשיב. אכן, בשל ההגבלה בתנועת כיפוף הצוואר קדימה, סברה הועדה הראשונה כי למערערת יש דרגת נכות בשיעור 10% לפי פריט 37(5)(א) למבחנים, אלא שלפי עמדת הועדה הראשונה - כל הנכות האמורה נובעת ממצב שקדם לתאונה ועל כן יש לקזז את מלוא דרגת הנכות האמורה, כך שדרגת הנכות מעבודה, לאחר הקיזוז בגין "מצב קודם" היא בשיעור 0%.

המצב הקודם שוהעדה הראשונה התייחסה אליו, היה מצב מולד שבו היה "בלוק" בין החוליות C2-C3, אשר - על פי האמור בפרוטוקול שערכה הועדה הראשונה ביום 14/4/05, הוא זה אשר "כנראה" גרם להגבלה בתנועת כיפוף הצוואר קדימה לכיוון החזה.