ב"ל 28087-08-14 טויזר נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפניי בקשת המערער אשר הועלתה בישיבה אשר התקיימה בפניי ביום 22/1/15, ולפיה מבוקש כי אפסול עצמי מלדון בהליך זה (להלן: "הבקשה").

2.נימוקי הבקשה, כפי שהועלו בפניי הם כדלקמן:

"אנחנו מבקשים לפסול את כבודה מלשבת בתיק, זאת על מנת שהצדק גם ייראה וגם ייעשה זאת לאור הטענה שכב' הרשמת הייתה באת כח הנתבע בתיק שקשור לתיק זה."

3.בתגובה לבקשה טענה ב"כ המשיב כי הואיל והמשיב העלה טענת התיישנות, יש מקום לדון ולהכריע תחילה בטענה זו ורק לאחר מכן בבקשה.

4.בטרם אדון ואכריע בבקשה, מובהר בזאת כי סמכותי לשבת בהליך מסוג זה מוגבלת לשמיעת טיעוני הצדדים, נסיון לקרב עמדות ומתן פסק דין בהסכמה בלבד. הכרעה לגופו של עניין בהליך זה היא בסמכותו של שופט ולא של רשם, וזאת מכוח הוראות סעיף 24 וסעיף 27 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 .

5.לאחר שהבהרתי את גבולות הסמכות של רשם בהליך זה, והגם שאין לי סמכות למתן פסק דין ואף למתן החלטה הנוגעת לטענת הסף אותה העלה המשיב בישיבה הנ"ל, החלטתי לדחות את הבקשה, זאת מן הנימוקים המפורטים להלן.

המסגרת הנורמטיבית

6.בכל הנוגע לטענת פסלות המועלית בבית הדין לעבודה, בסעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 נקבע כדלקמן:

"הוראת סעיף 77א לחוק בתי המשפט תחול בשינויים המחוייבים על השופטים, הרשמים ונציגי הציבור של בית הדין; ערעור כאמור בסעיף 77א(ג) יהיה לפני בית הדין הארצי, וידון בו נשיא בית הדין הארצי, או מותב של שופטי בית הדין הארצי, או שופט אחד, הכל כפי שיקבע הנשיא."