ב"ל 26380-05-14 יוסף שטסל נ' המוסד לביטוח לאומי

 1.ערעור על החלטת ועדה לעררים (אי כושר) מיום 27.3.14 (להלן - "הוועדה"), אשר קבעה כי המערער לא איבד כדי 50% מכושרו להשתכר.  2.לטענת המערער, היה על הוועדה לקבוע כי כושרו להשתכר נפגע נוכח ליקוייו הרפואיים וכי הוועדה לא נתנה דעתה לעובדה כי בפועל הוא משתכר משרה חלקית. המערער עתר להחלפת הרכב הוועדה.  3.לטענת המשיב, לא נפל פגם בהחלטת הוועדה. הרופא המוסמך קבע כי המערער מסוגל לעבודה מלאה בתנאים מיוחדים ואף פקידת השיקום המליצה שלא לראותו כמי איבד מכושרו להשתכר. מעבר לכך נטען כי הוועדה מילאה אחר כל התנאים שנקבעו בהלכת מוהרה.  4.בית הדין הארצי לעבודה עמד על השיקולים שעל וועדה רפואית לעררים - אי כושר לשקול. בעב"ל (ארצי) 327/03 מוהרה – המוסד לביטוח לאומי, (15.4.04) נקבע:  ".... על הועדה לבחון:ראשית, את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודה במלואה או בחלקה, ככל שעבד בעבר;שנית – את יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו.נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על ידי הועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושר על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית משרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת." 5.על יסוד האמור לעיל, נפנה לבחון את החלטת הוועדה מושא הערעור. 6.למערער נקבעו 71% נכות רפואית משוקללת, בגין מספר ליקויים רפואיים: מצב אחרי אבן בכליה, מחלת לב איסכמית, פרפור פרוזדורים, אסטמה, מצב אחרי הפרעת תירואיד, ערמונית מוגדלת וכאבי ברך.  עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי הוועדה לא ציינה מהם ליקוייו הרפואיים של המערער, שהם על פי הפסיקה, נקודת המוצא לדיון בקביעת דרגת אי כושר. ממילא, אין בהחלטת הוועדה התייחסות או הנמקה כיצד ליקוייו הרפואיים של המערער מתיישבים עם קביעתה לפיה המערער מסוגל לעבודה מלאה, ללא מאמץ פיסי או נפשי.  7.זאת ועוד, במסגרת נימוקיה, הוועדה ציינה כי המערער עובד בפועל. משהוועדה מצאה ליתן משקל לעובדה זו, היה עליה לשקול אף את טענת המערער לפיה עקב מגבלותיו הרפואיות, הוא עובד כשלש שעות ביום, ולא יותר מכך.  8.בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה, על מנת שתפעל על פי הנפסק בהלכת מוהרה ותתייחס להשפעת ליקוייו הרפואיים של המערער על כושר להשתכר וכן תתייחס במפורט לטענת המערער כי בשל מגבלותיו הרפואיות הוא עובד רק כשלוש שעות ביום. 9.לא מצאתי כי יש להורות על החלפת הרכב הוועדה. דרך המלך היא להשיב את עניינו של המבוטח לוועדה בהרכבה הקודם, למעט במקרים בהם קיים חשש כי הוועדה התבצרה בעמדתה או שקיים חשש ממשי לכך שחברי הוועדה "נעולים" בדעתם (עב"ל (ארצי) 231/09 ד"ר אריה קופפרברג – המוסד לביטוח לאומי, 21.10.2009).  אין בפרוטוקול הוועדה לרמז כי מדובר בוועדה המבוצרת בדעתה או כי נפל פגם אחר בהחלטתה, המצדיק הרכב חדש.  10.סוף דבר – עניינו של המערער יוחזר לוועדה, על מנת שתשקול מחדש את כושרו של המערער להשתכר, תוך התייחסות למכלול ליקוייו הרפואיים ולמידת השפעתם על כושר השתכרותו. כמו כן, הוועדה תתן דעתה לעובדה שהמערער עובד בפועל כ – 3 שעות ביום בלבד, ולטענתו הדבר נובע מליקוייו הרפואיים.  11.כיוון שהמערער מיוצג על ידי לשכת הסיוע המשפטי, אין צו להוצאות. 12.על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 ימים מקבלתו.   ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ה, (14 מאי 2015), בהעדר הצדדים.