ב"ל 24816-07-14 טפירו נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע פנה לנתבע וטען כי ביום 23/04/14 , בעת ששב מעבודתו לביתו, מעד במדרגות הכניסה לחצר ביתו (להלן : "המדרגות") ונחבל בגבו התחתון (להלן: "התאונה").

התובע ביקש להכיר בתאונה כתאונת עבודה, והנתבע דחה את בקשתו, וזאת מהנימוק שהתאונה אירעה בתחום מעונו הפרטי, ועל כן אינה בגדר תאונת עבודה.

מכאן התביעה שלפנינו.

2.בפני בית הדין נשמעו דבריו של התובע, והוצגה הודעה שמסר לחוקר המל"ל וכן תמונות שבהן צולמו המדרגות והתובע עומד עליהן ומצביע על המקום בו נפל.

מאחר שהתובע איננו מיוצג ע"י עו"ד, הוסבר לו המצב המשפטי וההלכה בכל הנוגע ל"תחום המעון" בהקשר לתאונות שמתרחשות בדרך למקום העבודה וממנו.

לתובע הוסבר כי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, (להלן: "החוק") קובע כי: "תאונת עבודה – "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו", וכי סעיף 80 לחוק קובע כי: " רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם – (1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום בו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו ועקב נסיעתו או הליכתו זו".

התובע טען כי המדרגות בהן נפל מצויות לפני הכניסה לבית מגוריו ועל כן מבחינתו טרם נכנס למעונו.

על פי ההלכה הפסוקה נשאלת השאלה מהו הגבול בין רשות היחיד ותחום מעונו של אדם, לבין רשות הרבים, וכיצד ניתן להבחין בניהם בכל מקרה נתון. עמדה על כך כב' השופטת ארד כתוארה אז, בעב"ל 19/99 המוסד לביטוח לאומי - משה רונן, פד"ע לז721 (להלן: "פרשת רונן"), וציינה כך - "ככלל, על פי "מבחן דלת המעון" נקבע את הגבול החוצץ בין רשות היחיד של המבוטח לבין רשות הרבים, כקצה הדרך שבין המעון לעבודה. במקרים היוצאים מן הכלל, בהיותנו מונחים ב"מבחן השליטה המלאה על סיכוני הדרך" יורחבו תחומי המעון, ובאופן מושגי, תוסט הדלת אל החצרים שמחוץ למעון, באופן שנראה אף בהם את רשות היחיד של המבוטח".

אשר לשאלה באלו מקרים תאונה שאירעה למבוטח בחצרים הסמוכים למעונו - תחשב כתאונה שאירעה ברשות היחיד? השיב בית הדין - "רק אם ניתן יהיה לקבוע, על-פי עובדות המקרה כפי שיוכחו, כי ניתן לייחס למבוטח שליטה מלאה על החצרים בהם נפגע בתאונה ממין אותה שליטה שיש לו בביתו פנימה, יורחב שובל רשות היחיד ודלת המעון תועתק עד לאותו גבול בו ניתן יהיה לקבוע כי אין הם נתונים עוד בשליטתו, כאמור". ומהי אותה "שליטה מלאה"? "המדובר הוא במקום בו יכולים אנו לקבוע כי למבוטח ישנה אותה יכולת של שליטה מלאה על המתרחש בגבולותיו, לרבות על הסיכונים הגלומים בה, כשם שיש לו בביתו פנימה. כזו עשויה להיות רחבה הסמוכה לבית הפרטי, מדרגות, שביל או חצר סגורים ומגודרים בשער, שבהם למבוטח בלבד היכולת לקבוע את מצב התחזוקה שלהם, או את פתיחת השער ונעילתו, כדרך שעושה הוא בדלת ביתו" (פרשת רונן).

בענייננו – עיון בהודעה שמסר התובע לחוקר המל"ל מראה שנרשם מפיו כי לביתו חצר מגודרת שעומדת לשימוש בני הבית בלבד, ולה שער, שלאחריו מספר מדרגות היורדות לחצר הנמוכה ממפלס הכביש, וכי הנפילה אירעה לאחר שפתח את השער והתחיל לרדת במדרגות ולאחר שהספיק לרדת בשתיים מבין ארבע המדרגות נפל.

אמנם, התובע טען בבית הדין, לאחר שהוסבר לו הדין החל, כי נפל לפני שהחל לרדת במדרגות ולפני שעבר בשער, וכי הדברים שנרשמו מפיו אינם תואמים את המציאות וגם התמונה בה הוא מצביע על אמצע גרם המדרגות כמקום בו מעד אינה משקפת את מקום הנפילה, אלא שמעבר לכך שהעדפתי את הדברים שנמסרו לחוקר בטרם ידע התובע דבר דחיית תביעתו על פני הדברים שאמר רק לאחר שהסביר לו בית הדין את ההלכה הקיימת, הרי שתיאור פרטי התאונה כפי שמסר אותו בבית הדין לא היה עקבי וגם לא הגיוני, שכן מחד גיסא התובע טען שנפל לאחור, על האגן ועצם הזנב, ומאידך גיסא טען שקיבל מכה מהמדרגה הראשונה ועף קדימה לתוך החצר.