ב"ל 24504-01-14 ר' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 19.11.13 (להלן ובהתאמה – החוק; הועדה).

2.לטענת המערער, היה על הוועדה לקבוע נכות בגין צלקת מכאיבה ומכערת שנגרמה לו עקב ניתוח מעקפים שעבר כתוצאה מאוטם שהוכר כפגיעה בעבודה. בעניין זה המערער מבקש ליישם את מבחן ה"אלמלא – אם" שהוכר בפסיקה ולקבוע כי קיים קשר סיבתי בין הצלקת ובין הפגיעה בעבודה שהוכרה.

3.לטענת המשיב, לא נפל פגם בהחלטת הוועדה ואין להתערב בה. נטען כי הוועדה הסבירה כי מדובר בניתוח מורכב שרק חלקו קשור לפגיעה שהוכרה ובהתאם, גם הצלקת היא תוצאה של המצב הלבבי שרק חלקו קשור לעבודה.

4.לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה, אני סבורה שדין הערעור להידחות.

5.המערער, באמצעות בא כוחו, טען בפני הוועדה כי "יש צלקת שבוצעה בעקבות האוטם, מבקש את הקשר של הצלקת לניתוח שב(עקבות?) האירוע".

6.הוועדה בדקה את המערער וציינה את ממצאיה ביחס לצלקת: "מעל עצם החזה בקו אמצע צלקת מידסטרנטומי באורך 18 ס"מ ברוחב מקסימלי של 1 ס"מ, הצלקת אינה היפרטרופית ואינה רגישה אך מכערת".

בפרק סיכום ומסקנות, בהתייחס לטיעון בנושא הצלקת, קבעה הוועדה כך:

"בגין צלקת בית החזה שנגרמה עקב ניתוח המעקפים הוועדה דוחה את ערר התובע מאחר והניתוח בוצע עקב הממצא של מחלה מפושטת בשלושת עורקי הלב ואילו האירוע התאונתי הינו עקב חסימה בחלק המרוחק של העורק הימני ואילו זו היתה הנקודה היחידה הפגיעה בלב לא היה נזקק לניתוח מעקפים."

יצויין כי הוועדה חזרה על עמדתה, לפיה האוטם (שהוכר כפגיעה בעבודה) ערב חלק קטן ביותר משריר הלב, על רקע גורמי סיכון ומחלה מפושטת, גם בהתייחסותה לחוות הדעת שהוצגה בפניה.