ב"ל 24311-08-11.19

1.התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע, עקב דחיית תביעתו לתשלום דמי אבטלה.

2. הנתבע דחה את התביעה מהנימוק המפורט במכתב הדחיה מיום 23.1.11:

"... לפי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי אדם יוכר כעובד שכיר אם מתקיימים בינו לבין מעבידו יחסי עובד מעביד, או בהתקיימותם של שלושה תנאים מצטברים: שהוא עובד "במפעל" עובד באופן סדיר שאילולא עשה אותה היא היתה נעשית בידי עובד שכיר אחר.

...

לגופו של עניין, מבדיקת מעמדך הגענו להחלטה שאין להכיר בך כעובד שכיר עפ"י הגדרת "עובד" שבסעיף 1 לחוק מהנימוקים המפורטים להלן:

ממצאי החקירה שמערכה עולה:

1. לא היו מעסיקים עובד אחר במקומך, פירוש הדבר הוא שעבודתך לא היתה חיונית, היתה לכל היותר עזרה משפחתית.

2. עבודתך לא היתה סדירה עפ"י חקירה סביבתית.

3. לתשלומים שקיבלת לא היה אופי של שכר, לא שולמו לך תוספות יוקר, מחלה ודמי הבראה. בחקירה ציינת שקיבלת שכר לסירוגין במזומן, מה שלא נתמך על ידי אסמכתאות.

4. תקופת העבודה מ-7/10 ועד 9/10 המזכה לתקופת אבטלה שבלעדיה לא זכאי לאבטלה, מעלה את הסבירות כי עבודתך כביכול באה בכדי לקבל זכאות לאבטלה."

3.לטענת התובע,  החל מחודש 7/2010 עד סוף חודש 9/2010 עבד בחנות "עולם הוילונות והשטיחים" (להלן- "החנות") אשר בבעלות אחיו, והיה במעמד של "עובד" לכל דבר ועניין .

4.מנגד טוען הנתבע, כי בדין נדחתה תביעתו של התובע, וחזר על האמור במכתב הדחיה. לטענתו, בתקופה שבין 7/10 עד 9/10, התובע לא היה "מבוטח" בהתאם להגדרה הקבועה בסעיף 158 לחוק, מכיוון שפעילותו בחנות של אחיו הייתה בגדר "עזרה משפחתית", וכי לא התקיימה מערכת של יחסי עובד-מעביד בינו לבין אחיו שהיה הבעלים של החנות.

5.בתצהירו (ת/1) טען התובע, כי החל לעבוד בחנות של אחיו לאחר שחרורו מצה"ל, החל מחודש 1/06 ועד חודש 12/08, אז העסק נקלע לקשיים כלכליים ולכן פוטר. בחודש 3/09 החל לעבוד ב"אשרף תעשיות מתכת בע"מ", עד שפוטר ב- 12.4.10 בשל צמצומים בכוח אדם. לדברי התובע בתצהירו: