פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי

(נוסח לפרסום)

1.לפנינו תביעה להכיר בליקוי נפשי ובתסמונת פיברומיאלגיה בהם לקתה התובעת, כפגיעה בעבודה, כמשמעות הביטוי בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי).

רקע עובדתי שאינו שנוי במחלוקת

2.התובעת, ילידת XXX , עובדת במוסד לביטוח לאומי מאז שנת XXX.

בתחילת עבודתה, התובעת עבדה בסניף XXX. בשנים 1995-2000 התובעת עבדה באותו סניף בשירות לקוחות, והחל משנת 2001 ועד שנת 2013 עבדה במקביל כפקידת תביעות במחלקת נכות כללית ובמחלקת שירות לקוחות.

בחודש ינואר 2014, לאחר שהתובעת זכתה במכרז לניהול מחלקת שירות בסניף XXX, היא עברה לסניף זה, שם ניהלה את שירות הלקוחות במקביל לעבודתה במחלקת נכות כללית.

3.התובעת ביצעה את עבודתה לשביעות רצון הממונים עליה. בשנת 2018 זכתה מחלקת שירות הלקוחות, בניהולה של התובעת, ליחידה מצטיינת.

4.ביולי 2019 התחלף מנהל סניף XXX וגב' ח.ק מונתה לתפקיד מנהלת הסניף.

5.כידוע לכל, באמצע חודש מרץ 2020 פרצה מגיפת הקורונה בישראל. על רקע זה הוטלו מגבלות שונות על הציבור, בכלל זה גם הגבלת התקהלות, לרבות קבלת קהל במקומות ציבוריים.

6.במהלך חודש יוני 2020 הוחזרה קבלת הקהל לסניפי המוסד לביטוח לאומי.

גרסת התובעת לאירוע מיוחד בעבודה

7.על פי גרסתה של התובעת, סמוך לאחר כניסתה של גב' ח.ק לתפקיד, החלה מסכת אירועים הקשורים בגב' ח.ק ואשר פגעו בה. אלה כללו שיתוף תכנים שהתובעת סיפרה לח.ק בשיחה אישית, עם עובדים אחרים בסניף, באופן שגרם למתחים בין התובעת ובין עמיתיה לעבודה. בנוסף, ביקורת פומבית של ח.ק בפני עמיתיה לעבודה, שינוי נהלי עבודה בניגוד להנחיות ההנהלה הראשית, ביטול הרשאות לתובעת, קיום ישיבת עבודה בתחום אחריותה של התובעת אך ללא נוכחותה וכן שינוי נהלי עבודה במחלקה של התובעת ללא יידוע שלה.

האירוע המיוחד עליו התובעת הצביעה התרחש על רקע כל המתואר לעיל, ביום 9.6.2020. במהלך קבלת קהל, עובדת ממחלקת סיעוד (גב' ס.י) שבאותו יום נדרשה לתת שירות לקהל (היינו במחלקת שירות לקוחות , תחת ניהולה של התובעת), טענה בפני התובעת שאינה יודעת להשיב על שאלות שאינן קשורות לסיעוד, אך התובעת הסבירה שזו הנחיית מנהלת הסניף ועליה להמשיך בשירות לקוחות. אותה עובדת פנתה לממונה המקצועית עליה (מנהלת מחלקת הסיעוד, גב' א.ס), אשר הגיעה למקום והחלה להתערב בניהול קבלת הקהל, תוך התעלמות מהתובעת. לאחר מספר דקות הצטרפו למקום מנהלת הסניף, ח.ק, ומנהלת משאבי אנוש (גב' מ.א), בשיחה בעניינה של העובדת. כל זאת תוך התעלמות מהתובעת, למרות שהיא מנהלת מחלקת שירות לקוחות והדברים נוגעים ישירות לתפקידה. מכן הצטרפו מנהלת הסניף ומנהלת משאבי אנוש, וכולן התנהלו מול העובדת תוך התעלמות מוחלטת מהתובעת.

גם הממונה הישירה על התובעת, גב' ו.ה, מנהלת מחלקת גימלאות, הגיעה למקום וראתה את ההתרחשות.

(אירוע זה יכונה להלן – האירוע המיוחד).

8.לטענת התובעת, האירוע המיוחד ביום 9.6.20 היה בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל", וגרם לה לסערת רגשות. היא הרגישה מושפלת ושאינה יכולה לשאת עוד את התנהגות מנהלת הסניף.

התובעת פנתה לח.ק וביקשה לשוחח איתה בחדר סמוך, שם חשפה בפניה את תחושותיה הקשות. התובעת גם עדכנה את המנהלת הישירה עליה, ו.ה, ושתיהן סברו שהעניין יסתדר. אך לא כך אירע.

מאז האירוע התובעת החלה לסבול מתופעות גופניות ונפשיות שונות, כגון נדודי שינה, התפרצויות בכי, סחרחורות וכאבים בגוף. לפיכך פנתה לרופאת המשפחה ובהמשך לרופאים מומחים (ראומטולוגית ופסיכיאטר).

בהמשך, לאור מצבה של התובעת ובאין שינוי בחזית העבודה, התובעת ויתרה על התפקיד והתואר של מנהלת מחלקה ("מנהל מחלקה בכיר") והורדה לתפקיד "ממונה בכיר".

עיקר טענות הנתבע

9.לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה וזאת משלושה טעמים עיקריים. ראשית נטען שכלל לא הוכח אירוע מיוחד בעבודה ביום 9.6.20 ובהקשר זה גם נטען לשיהוי בהגשת התביעה. עוד נטען שהתובעת כלל לא הצביעה על מועד האירוע בטופס התביעה לדמי פגיעה וכן שהתובעת תיארה שרשרת אירועים המהווים מתח מתמשך בעבודה.

בנוסף הנתבע טען שמנהלת הסניף נהגה להסתובב בין העובדים, לרבות במחלקת שירות לקוחות ופניית העובדת עצמה לממונה הישירה עליה היא התנהלות שאינה חריגה. כך שלמעשה התובעת תיארה אירוע רגיל בשגרת העבודה ואין מדובר באירוע חריג.

הנתבע ביקש לדחות את טענת התובעת, לפיה החריגות של האירוע היא בהתעלמות מהתובעת, לאור העובדה שהתובעת לא נכחה סמוך לשיחה המדוברת, כך שהתובעת כלל לא יכלה לשמוע את תוכנה והיא אף לא פנתה למשתתפות באותה שיחה (עניין שלדעת הנתבע סותר את הטענה להתעלמות).

עוד הוסיף הנתבע שהתובעת המשיכה לעבוד באותו היום כרגיל ולא פנתה לקבלת עזרה רפואית במשך חודשיים.

לטענת הנתבע, כל שהוכח הוא לחץ מתמשך בעבודה, וזה אינו מהווה עילה לתביעה בגין פגיעה בעבודה. כלומר, לא הוכח קיומו של האירוע המיוחד בעבודה, מהבחינה האובייקטיבית, "מלבד שיחה ספונטנית קצרה של מנהלת הסניף עם שתי עובדות, בה התובעת לא ניסתה אפילו להשתתף".

ההליך

10.בהליך זה העידו התובעת ועוד שלוש עדות – גב' ס.י, עובדת במחלקת הסיעוד (להלן – ס.י), אשר שיבוצה למחלקת שירות לקוחות ביום האירוע, הוא שעמד בבסיס האירוע מיום 9.6.20; גב' ורד ו.ה, מנהלת XXX והממונה הישירה על התובעת (להלן – ו.ה) ומנהלת סניף XXX, גב' ח.ק (להלן – ח.ק), אשר הוזמנה להעיד מטעם הנתבע.

יוער כי במחלוקת נשוא הליך זה, הנתבע מחזיק למעשה בשני כובעים. הנתבע מופקד על יישום הוראות החוק, בהיותו המוסד האמון על הביטחון הסוציאלי של כלל תושבי ישראל. כמו כן, בהליך זה הנתבע הוא גם המעסיק שבחצריו ובמסגרת יחסי העבודה המתנהלים אצלו אירעו האירועים נשוא הדיון.

מכאן שבהערכת העדויות, אין להתעלם מקרבה זו בין כלל העדות והנתבע עצמו (מעבר ליחסי העבודה שבין העדות לבין עצמן). בנוסף, הדעת נותנת שבמקרה זה ובשונה ממקרים אחרים, אין לנתבע קושי מיוחד בהצגת ראיות שיתמכו בגרסתו לאירועים.

דיון והכרעה

11.בסעיף 79 לחוק מוגדרת "פגיעה בעבודה" כתאונת עבודה או מחלת מקצוע. תאונת עבודה הוגדרה בחוק כ -

"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו."

המסגרת המשפטית להכרה בפגיעה נפשית כפגיעה בעבודה תוארה לאחרונה בפסיקת בית הדין הארצי בעב"ל (ארצי) 39310-09-23 פלונית – המוסד לביטוח לאומי, 19.8.25 (כל ההדגשות במקור – ד.ח.ז.):

"על מנת להכיר בנזק נפשי כפגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק) על המבוטח להוכיח בהתאם לפסיקה כי "התרחש אירוע אובייקטיבי מיוחד בעבודתו הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום" וכי "מדובר באירוע מיוחד לגביו של דחק נפשי בלתי רגיל, אשר נגרם לו בשל אותו אירוע". עוד נפסק כי "די בהוכחת 'אירוע מיוחד' היוצא מגדר שגרת העבודה הרגילה וכי אין נדרשת הוכחתו של 'אירוע חריג'" (ראו מבין רבים: עב"ל (ארצי) 26373-04-20 כרמלה יעקב - המוסד לביטוח לאומי [נבו] (8.3.2022). פסקה 13 והאסמכתאות שם; עב"ל (ארצי) 14437-04-21 חלאילה - המוסד לביטוח לאומי [נבו] (6.10.2022). פסקה 21; עב"ל (ארצי) 66350-11-23 פלונית – המוסד לביטוח לאומי. פסקאות 54 ואילך [נבו] (14.2.2025)). כמו כן נקבע בעניין בר ששת כי קיומם של מתח ולחץ נפשי המתפרשים על פני פרק זמן של כחודשיים ימים, כפי שאירע בנסיבות המקרה שלפנינו, אינם שוללים אפשרות "בידודו" של "אירוע מיוחד" במהלך אותה תקופה, ובחינת קיומו של קשר סיבתי בין אותו אירוע ובין מצב בריאותו הנפשי של המבוטח, ובלבד שהתקיימו בו התנאים להכרה בו ככזה (עב"ל (ארצי) 31298-09-10 בר ששת – המוסד לביטוח לאומי. פסקה 13 [נבו] (24.12.2021))."

ר' גם הנפסק בעב"ל ‏(‏ארצי‏)‏ 24888-10-18 ציון אהרון – המוסד לביטוח לאומי ‏(10.7.2019‏)‏‏.

בהמשך פסק הדין בעניין פלונית, חזר בית הדין הארצי על ההלכה, לפיה גם במסגרת מתח מתמשך ניתן להכיר באירוע שיא כאירוע מיוחד. ר' לעניין זה גם הנפסק בעב"ל (ארצי) 16546-10-23 אמירחנוב – המוסד לביטוח לאומי. פסקה 10 (17.6.2024); עב"ל (ארצי) 161-05-25 שירה אופק – המוסד לביטוח לאומי, 23.2.26; עב"ל (ארצי) 66571-02-25 אופק שור – המוסד לביטוח לאומי, 18.11.25).

בהתאם לאמור לעיל, יש לבחון אם התובעת הוכיחה שהתקיים ביום 9.6.20 אירוע מיוחד בעבודה, שהיה לו ביטוי אובייקטיבי וסובייקטיבי, היינו אירוע היוצא מגדר שגרת העבודה הרגילה.

12.בפתח הדיון בראיות שהוצגו, יש לציין שבשקילת עדותה של התובעת והעדות מטעמה, הנתמכות בהודעות לחוקר הנתבע מזמן אמת ושאר ראיות התובעת, אל מול עדותה של ח.ק, שהיתה עדות יחידה מטעם הנתבע, ועוררה תהיות וסימני שאלה, יש להעדיף את גרסת התובעת לאירועים. עניין זה יפורט בהרחבה בהמשך.

13.נקודת המוצא היא שהתובעת מילאה בהצלחה את תפקידה כמנהלת מחלקת שירות לקוחות, וזאת עד לכניסתה של ח.ק לתפקיד מנהלת הסניף, ביולי 2019. ר' בסעיפים 4, 6 לתצהירה. ר' גם בהודעתה לחוקר הנתבע:

"ת. בתחילה לאחר זכייתי במכרז מאחר ועבדתי כל השנים עם הבנות, במחלקה פעלתי מתוך אינטואיציה של כניסה הדרגתית לתפקיד, כי לא רציתי, לייצר אנטי ממקום של פתאום זו שהיתה  איתנו נותנת הוראות וכד', ולאט לאט עם הזמן זה הפך למשהו נתון עובדתי שאני המנהלת, כולן קיבלו את זה באהבה, וכל השנים עבדנו בצמוד ובשת"פ מלא עם מנהל הסניף, מנהלת הגמלאות, והאגף המקצועי במשרד הראשי, נ', ש' וד'.

ש. איך היו חוו"ד המקצועיות עלייך ?

ת. תמיד טובות.

ש. מי מילא את חוו"ד ?

ת. כל השנים ו.ה, היא נחשבה למנהלת הישירה שלי, ומנהל הסניף כמנהל עקיף הכל זרם והיה בסדר גמור.

ש. כיצד נתפסת ע"י מנהלי המטה במ.ר ?

ת. היה לנו קשר מקצועי ואישי נהדר, הייתי מוערכת מאוד.

ש. כיצד ידעת שהיית מוערכת ?

ת. קודם כל הרגשתי ביום יום הקשר איתם, הקורסים המשותפים, העבודה השוטפת, אף פעם לא היו  תלונות. כשהתקיימו ביקורים של האגף בסניף, תמיד אמרו שהמחלקה מתנהלת כמו שצריך, אני מאוד הערכתי אותם, והם אותי."

(שורות 23-38 בעמ' 2 להודעת התובעת בפני חוקר המוסד)

דברים אלה נתמכים בעדותה של ו.ה:

"כן, כן. בתקופה ההיא. תראי, XXX(התובעת, ד.ח.ז) הייתה עושה להם ישיבות, הייתה נותנת שי קטן. היא ידעה, היא ידעה להחזיק את זה. תראי XXX (התובעת, ד.ח.ז) היא לא חייכנית שכל היום הולכת ומחייכת, אבל זה לא אומר שהיא לא יודע לתת חום לעובדות שלה והיא לא, באמת, שוב, אני לא נתקלתי לא מצד העובדות על תלונות ומצד המנהלות, שוב, לא משהו שהוא מעבר לתלונות היומיומיות למה היא שלחה את המבוטח או למה זה לא, לא זכור לי משהו,"

(שורות 16-21 בעמ' 24 לפרוטוקול מיום 29.1.2025)

14.נראה שאין חולק שלאחר כניסתה של ח.ק לתפקיד מנהלת הסניף, התגלעו מתחים ביחסי העבודה עם התובעת והתובעת חשה בשינוי לרעה ביחס אליה. התובעת תיארה בתצהירה כיצד ח.ק סיפרה לגורמים שונים בסניף את תוכן שיחת ההיכרות האישית בין השתיים, וגרמה לסכסוך בין התובעת לבין אותם גורמים (סעיף 8 לתצהירה). עוד תיארה שח.ק נהגה לומר בפני גורמים שונים בסניף שמחלקת שירות לקוחות אינה מתפקדת.

האמור בתצהירה של התובעת מתיישב עם התיאור שמסרה במכתב הנלווה לטופס התביעה לדמי פגיעה (המקום הראשון בו התובעת מסרה את גרסתה המפורטת לאירועים). שם כתבה, בין השאר כך:

"מספר ימים לאחר הגעתה ולאחר שצפתה בקבלת קהל, החלה המנטרה "XXX "קבלת קהל על הפנים", דאגה להשמיע את המנטרה בכל הזדמנות..."

וכן "בהמשך שונתה המנטרה ל-"XXX (התובעת, ד.ח.ז) לא יודעת את העבודה שלה", גם משפט זה חזר בכל הזדמנות..."

הדברים גם מתיישבים עם תשובותיה בחקירה נגדית (ר' למשל בעמוד 2 לפרוטוקול מיום 2.4.25, שורות 19-27).

15.גרסתה של התובעת לאירועים אלה מוצאת ביטוי בדברים שו.ה מסרה לחוקר הנתבע (עמוד 1 שורות 15-20):

"... מה שאני כן זוכרת זו העובדה שח.ק טענה שהדלפק לא מספיק מקצועי השירות למבוטח לא מספיק טוב. היא ביקשה מXXX (התובעת, ד.ח.ז) כמי שאחראית על הדלפק לבצע חניכה של העובדות כמו כן להפוך את הדלפק מאוניברסלי לייעודי. בעיניי וממה שזכור לי זו בעצם נקודת מחלוקת הראשונה שבין ח.ק מנהלת הסניף לבין XXX (התובעת, ד.ח.ז). XXX (התובעת, ד.ח.ז) טענה שאין זה מתפקידה ללמד את הבנות מאחר שהן מוסמכות וזה תפקיד של הדרכה ולא שלה."

זאת ועוד, ו.ה הוסיפה בהודעתה לחוקר שמרגע שח.ק מונתה לתפקיד מנהלת הסניף, התובעת שיתפה אותה בקשיים שלה (שורות 11-12 בעמ' 1 להודעה).

16.להשלמת התמונה יצויין כי מהעדויות שנשמעו עולה כי שיטות העבודה שח.ק ביקשה ליישם כמנהלת חדשה היו שונות מאלה של המנהל שהחליפה. עוד עלה שהוראותיה לא תמיד היו ברורות דיין. ר' למשל בעדותה של ו.ה:

"ח.ק הגיעה עם אג'נדה מאוד ברורה, ואמרתי גם בחקירה, היא ידעה מה היא רוצה לעשות, היא לא הצליחה כל כך להבהיר לנו מה היא רוצה לעשות. זה גם היה ניהול מאוד מאוד, ממש שונה מקצה לקצה מהניהול של מי שהיה לנו קודם."

ובמקום אחר, בהתייחס למידת המעורבות של ח.ק בעבודת מנהלי המחלקות -

"... במילים אחרות זה לעקוף אותי וזה בעדו, ככה היא באמת התנהלה והיא מתנהלת ככה עד היום. עכשיו למה אני אומרת שזה כתוצאה, למה אמרתי את זה ואני חוזרת על זה? כי מבנה אישיותי אני חושבת שכל אחד מאתנו מגיב אחרת, אני פשוט מודה ומתוודה שאני ניסיתי בהתחלה, היו לי כמה שיחות עם ח.ק, לא פשוטות, ואני הבנתי שזה מצב נתון, ואני בוחרת לזוז הצידה. ויש הרבה דברים שאני מודה, אני ויתרתי על התפקיד שלי, כי אני לא רציתי, לא ראיתי את זה כהתעמרות, כי ראיתי את זה כצורת ניהול מאוד מאוד נוקשה, אבל אם אני, לא פעם ניתחתי את זה, אז זה לא היה נעים לעבוד, זה כאילו לוקחים אותך ולוקחים לך סמכויות מהתפקיד, לוקחים לך דברים שאתה רגיל לעשות ופתאום עוקפים אותך ואני שומעת דברים מתוך המחלקות למטה, כל מיני דברים כאלה, אז אני, אז, זה בעיניי טבעי שXXX (התובעת, ד.ח.ז) או מישהו אחר יכול לקבל את זה כהתעמרות"

(שורות 1-19 בעמ' 25 לפרוטוקול מיום 29.1.2025)

17.לאור המתואר לעיל, עמדתו של הנתבע לפיה מדובר במתח מתמשך בעבודה הינה סבירה. עם זאת, אין לקבלה, נוכח העדויות הברורות לגבי אירועי יום 9.6.20.

18.טרם שייבחנו העדויות לגבי מהות האירוע, יש להסיר מהדרך את הטענה כאילו התובעת לא ידעה להצביע על מועד מדויק שלו.

אכן בתחילת ההליכים, עת התובעת הגישה בעצמה את התביעה לדמי פגיעה, לא ציינה תאריך מדויק, אלא ציינה רק שהאירוע התרחש ביוני 2020. התאריך עצמו צוין רק בשלב מאוחר יותר.

אלא שעניין זה אינו מהותי וזאת ממספר סיבות.

ראשית, התובעת הסבירה בחקירתה הנגדית מדוע בתחילה לא ידעה לשחזר את התאריך המדויק:

"כשהגשתי את התביעה אני לא זכרתי את היום המדויק, בגלל שזה כבר היה כשנתיים אחרי, מה שכן שאלתי את זו שהייתה סגנית שלי אם עדיין יש לה את כל התורנויות שהיו כדי שאני אנסה לעלות על התאריך וגם שאלתי אותה, 'אני לא יודעת אם את זוכרת את המקרה אבל המקרה שהיה שח.ק ירדה למטה', היא אמרה לי, 'בטח שאני זוכרת, כבר אני אגיד לך בדיוק את התאריך' ואז היא אמרה לי את התאריך,"

(שורות 25-30 בעמ' 1 לפרוטוקול מיום 2.4.2025)

שנית, התאריך צוין בשלב מוקדם יחסית לאחר מכן.

שלישית, האירוע התרחש בסניף, היו לו עדים רבים (חלקן התייצבו להעיד בבית הדין), האירוע אף צולם במצלמות האבטחה של הסניף, ומן הסתם בידי הנתבע ראיות לגבי שיבוץ העובדים בשירות לקוחות. כלומר, הנתבע יכול היה בקלות להפריך את טענות התובעת.

עניין זה חוזר לעובדה שהנתבע בהליך זה אינו רק הרשות האמונה על יישום הוראות החוק, אלא גם המעסיק, שבידיו מלוא המידע הרלוונטי. על כן אי הצגתו פועלת לחובת הנתבע.

19.אשר לאירוע עצמו – זה תואר בסיכומי הנתבע כשיחה שגרתית. אלא שתיאור זה אינו מתיישב עם מכלול הראיות. ברקע העניין שהתעורר באותו בוקר – שאלת יכולתה של העובדת לתת שירות בבקבלת קהל, עומדת ההחלטה לשנות את השירות לשירות אוניברסלי. כלומר, שכל עובד או עובדת המוצבים בשירות לקוחות (קבלת קהל) אמורים לתת שירות לכלל הפונים, ללא קשר למחלקה המקצועית אליה הם משתייכים.

שנית, הדברים באים על רקע תקופה שבה התובעת לא זומנה לישיבות רלוונטיות לתפקידה, נאמר לעובדים אחרים בסניף שהמחלקה בניהולה אינה מתפקדת ואף נמסרו לה הוראות אשר סותרות את ההוראות מהסניף המרכזי (שאלת אופי קבלת הקהל והמעבר לשירות אוניברסלי) ואשר העמידו את התובעת בקונפליקט מקצועי.

20.מהעדויות עולה כי האירוע המיוחד בעבודה הוא העובדה שעובדת שהיתה משובצת לעבודה באותו בוקר במחלקה בניהולה של התובעת (שירות לקוחות), הודיעה שאינה יכולה לבצע את התפקיד אליו שובצה, פנתה לממונה המקצועית עליה, אשר התערבה ללא שיתוף של התובעת. בנוסף לכך, גם מנהלת הסניף היתה מעורבת באירוע. כל זאת בחלל אחד שבו גם התובעת נמצאת, בעניין שאמור להיות תחת ניהולה וסמכותה, ותוך התעלמות מוחלטת ממנה.

התובעת תיארה בתצהירה את האירוע עצמו (סעיף 14):

"ביום 9/6/2020 התקיימה קבלת קהל (אוניברסלית). עובדת ממחלקת סיעוד (הגב' ס.י) הגיעה לקבלת קהל וטענה בפניי שאינה יודעת להשיב על שאלות למעט בנושא סיעוד. אני אמרתי לעובדת שזו הוראה של מנהלת הסניף. כן הסברתי לה שהעבודה והכשרתה ייעשו בשיתוף פעולה עימי.

העובדת פנתה למנהלת מחלקת סיעוד (הגב א.ס) וזו ירדה לקבלת קהל והחלה להתערב באופן הניהול, תוך שהיא מתעלמת ממני באופן בוטה. לאחר מספר דקות ירדו מנהלת הסניף ומנהלת משאבי אנוש (הגב' מ.ע) וכולן החלו להתנהל מול העובדת תוך התעלמות ממני. מנהלת הגמלאות (הגב' ו.ה), אשר ירדה אף היא באותה עת, הופתעה לראות את הסיטואציה וטענה בפניי שהיא חשה נפגעת בשבילי. בדיעבד הסתבר לי שגם הסגנית שלי נדהמה מהסיטואציה."

בהמשך התצהיר התובעת טענה שמדובר באירוע שהוא בבחינת עליית מדרגה ביחס אליה:

"ההתנהגות האמורה הייתה בבחינת הקש ששבר את גב הגמל וגרמה לי לסערת רגשות, הרגשתי מושפלת ושאני לא יכולה לשאת עוד את ההתנהגות של מנהלת הסניף."

גם בהודעתה לחוקר הנתבע, התובעת תיארה באופן דומה את האירוע המיוחד ואת שיחתה הטעונה עם מנהלת הסניף אשר נערכה בעקבותיו (שורות 61-79 בעמ' 3-4 להודעה).

21.התובעת הצביעה בבירור אף על מקום האירוע – דלפקי קבלת הקהל בסניף XXX של הנתבע (שורות 60-63 להודעת התובעת בפני חוקר המוסד; סעיף 13 לכתב התביעה; סעיף 14 לתצהירה).

במסגרת חקירתה הנגדית העידה התובעת כי היא ישבה בדלפק השישי של קבלת הקהל, וי' עם ח.ק והמנהלת הישירה שלה ישבו בדלפק הראשון. עוד הוסיפה כי היו באולם מקבלות הקהל, שומרים ומבוטחים (שורות 23-30 בעמ' 5 לפרוטוקול מיום 2.4.2025).

22.גם אם ו.ה או י' לא זכרו את התאריך המדויק של האירוע, הן תיארו אותו וידעו על מה מדובר. די בעדויות אלה כדי להוות ראשית ראיה המצביעה על קיומו של אירוע מיוחד בעבודה.

כך למשל, העידה ו.ה בחקירתה הראשית (שורות 1-15 בעמ' 26 לפרוטוקול מיום 29.1.2025):

"האירוע הזה זה היה כשהתחילו, אני חושבת שבשלב שחזרו לקבלת קהל אוניברסלית ואז החליטו להוריד מכל מיני מחלקות עובדים. שוב, לצערי, למרות שאני הייתי באותה תקופה כן אחראית על שירות לקוחות, אני פשוט פחות הייתי מעורה כי ח.ק ניהלה את כל האירוע ואת כל הדברים, ופשוט ישבתי במשרד למרות שזה היה יום ראשון של קבלת קהל ופתאום אני מקבלת טלפון מXXX (התובעת, ד.ח.ז) והיא אומרת לי 'תקשיבי ח.ק פה וא' פה כי ס' לא רוצה לקבל קהל וגם מ' עברה. בואי תרדי'. אמרתי לה 'בסדר אני יורדת'. אני יורדת, אני זוכרת את התמונה, יצאתי מהמעלית, הלכתי ימינה כי הדלפקים הם מצד ימין, ונכנסתי לתוך הזה, ובאמת עומדת שם ח.ק, עומדת שם א', את מ' אני זוכרת שהיא עברה, אני לא זוכרת שהיא הייתה שם, וס' ישבה שם והן מדברות, מדברות. ניגשתי, עברתי, חיכיתי שישתפו אותי. פשוט הייתה התעלמות מוחלטת. אני המשכתי, XXX (התובעת, ד.ח.ז) ישבה, זה כזה ר', עברתי, אמרתי לה 'תראי XXX (התובעת, ד.ח.ז) לצערי אין לי מה להגיד זה באמת לא נראה ראוי'. ואני עליתי חזרה לחדר כי גם אני באותה סיטואציה הרגשתי"

בחקירתה הנגדית, הוסיפה ותיארה את הסיטואציה, שחריגותה ניכרת גם מהתיאור הפיזי של האירוע: "... לא היו צעקות, אבל כאילו ס' ישבה, שתיהן עטפו אותה, ולהפך הן התלחששו". (ר' כלל העדות בהקשרה, בשורות 1-19 עמ' 32 לפרוטוקול מיום 29.1.2025).

23.חיזוק לתיאורה של התובעת ניתן למצוא בחקירתה הראשית של ו.ה, שהעידה מנקודת מבטה על אותו אירוע ועל הבנתה את תחושותיה של התובעת:

"... XXX (התובעת, ד.ח.ז) אני חושבת שאני במקומה, אני פשוט חושבת שאני באותה סיטואציה הייתי קמה ויוצאת. כי זה לא נעים, זו הייתה סיטואציה מאוד מאוד לא נעימה. אני נכנסתי, אני ראיתי את זה, ובאתי לידם, ושום דבר. כלום. הם היו, הם ניהלו את העניינים, ניהלו את הזה, ובסופו של דבר אם אני זוכרת נכון גם ס' הייתה למעלה, אם אני זוכרת נכון, וזה לא נעים. לשבת, מה זה משדר? שאין לך שום סמכות, איזו מין מנהלת את, כאילו את יושבת, שם לא מזמנים אותך, לא מדברים איתך, לא שום דבר."

(שורות 23-29 בעמ' 26 לפרוטוקול מיום 29.1.2025)

גם מעדות זו עולה כי לא מדובר בשיחת מסדרון או בשיחה רגילה וספונטנית בין מנהלת הסניף לעובדות אחרות, כפי שטוען הנתבע בסיכומיו (סעיף 30 לסיכומי הנתבע).

24.בהתייחס לעדותה של ח.ק לאירועים בכלל ולאירוע המיוחד בפרט, ניכר היה שהיא מבקשת להרחיק את עצמה מהאירועים ולשוות לכלל המסכת העובדתית הנדונה חשיבות נמוכה או התנהלות שמקורה בבעיות מקצועיות או אישיות של התובעת. בהתחשב בכך שלמעשה התיאורים שהוצגו בהליך עולים כדי התעמרות בעבודה, ניתן להבין את ניסיונה זה של העדה, ברם כלל עדותה לא היתה משכנעת.

כך למשל, הטענות לגבי איכות עבודה לא מספקת אינן מתיישבות עם הערכות קודמות של התובעת או שבחים למחלקה שבראשה עמדה. הן גם אינן מתיישבות עם העדות לגבי ביקורה של ממונה מהמטה, אשר למעשה תמכה בשיטת העבודה של התובעת (בניגוד להנחיות של ח.ק).

בנוסף, ח.ק העידה שהעמידה לטובת התובעת שני יועצים ארגוניים, אך לא הוצגה כל ראיה לכך. ו.ה זכרה רק יועצת ארגונית אחת. בכל מקרה, פרטי הייעוץ או מסקנותיו לא הוצגו.

כך גם הניסיון להציג את "בחירתה" של התובעת לוותר על ניהול המחלקה כבחירה שלה בלבד, שח.ק אינה מודעת לרקע שלה, לא היה משכנע כלל (עמוד 11 החל משורה 18).

25.לאור התרשמות זו מעדותה של ח.ק, ובשים לב לשאר העדויות, יש לדחות את טענת הנתבע כאילו האירוע מיום 9.6.20 הסתכם בשיחת מסדרון שגרתית ותו לא.

26.הנתבע הוסיף וטען שהתעלמות משיחה שהתובעת לא יכלה לשמוע ולא בחרה להתערב בה, לא יכולה להיחשב כאירוע מיוחד. תיאור זה חוטא למהות האירוע. ההתעלמות שהתובעת חוותה היתה לאחר שהעובדת מסרה לה שאינה יכולה לבצע את התפקיד, ובמקום שתתמודד עם הקושי, כפי שהתובעת אמרה לה, העובדת פנתה לממונה עליה ואף מנהלת הסניף התערבה באירוע, כל זאת לנגד עיניה של התובעת, שהיא מנהלת המחלקה והגורם המקצועי הרלוונטי, וללא כל שיתוף שלה.

בנסיבות אלה, ישנה חשיבות משנית, אם בכלל קיימת חשיבות, לעובדה שהתובעת לא שמעה את פרטי השיחה במלואם.

27.מעבר לכך, התובעת הסבירה בעדותה מדוע היא חוותה את האירוע כקש ששבר את גב הגמל" (שורות 14-16 בעמ' 6 לפרוטוקול מיום 2.4.2025):

"מה שכן נהוג בדרך כלל כשמישהו יורד לקבלת קהל וזו מחלקה שאני מנהלת אז לפחות בפניה, שלום, מה נשמע, אני מדברת רגע עם ס', במין משהו חברי כזה, לא מעבר..."

בהמשך גם הסבירה, מדוע אפילו זו היתה שיחת מסדרון (טענה עובדתית שנדחתה), היתה בה חריגות ביחס אליה, מעצם ההתעלמות ממנה:

"אם מנהלת מחלקה יורדת לעובדת מסוימת ומדברת איתה, אני לא צריכה להיכנס לשיחה ולדעת מה קורה שם, היא יכולה לבוא להגיד לי שלום, מה נשמע, היי ביי, להתראות ובזה זה ממשיך..."

(שורות 30-32 בעמ' 6 לפרוטוקול מיום 2.4.2025)

28.מדברים אלה עולה ברורות שנראה היה שלמרות שקדמו לאירוע ביום 9.6.20 אירועים אחרים, הרי שאותו אירוע הטביע את חותמו על התובעת והוא בבחינת "אירוע שיא" (השוו לנפסק הן בעניין פלונית שצוטט לעיל והן בעב"ל (ארצי) 16546-10-23 אמירחנוב – המוסד לביטוח לאומי. פסקה 10 (17.6.2024) המוזכר שם) .

29.זאת ועוד – התובעת העידה שלאחר הדברים הללו (השיחה עם י'), היא פנתה אל ח.ק ושוחחה עמה בחדר הסמוך, שם הטיחה בפניה את תחושותיה הקשות (סעיפים 16-17 לתצהירה). תיאור דומה התובעת מסרה לחוקר (עמוד 4 להודעה, שורות 75-79):

"... ואז כבר הרגשתי שאני לא יכולה יותר ויצאתי מהדלפק, ביקשתי מח.ק לגשת איתי הצידה כדי לא לדבר ליד כולם, נכנסנו לחדר סמוך, והאמת שלא יכולתי יותר, התפרצתי ואמרתי לה את מה אני מרגישה עם המון רגש, ההתעלמות שלה, ההתנהגות שלה, ואיך היא מגכיחה אותי ליד כל העובדות שלי, פשוט הרגשתי וחשתי מושפלת."

ו.ה אישרה בעדותה בבית הדין האת הדברים: "סיפרה שהיא נכנסה עם ח.ק לחדר והיו שם צעקות" (שורות 1-9 בעמ' 33 לפרוטוקול מיום 29.1.2025).

למעשה, גם ח.ק לא הכחישה את הדברים (אם כי לא אישרה אותם). ח.ק מסרה לחוקר הנתבע שהיא לא זכרה שיחה בינה לבין התובעת סמוך לאירוע המיוחד (שורות 51-54 בעמ' 3 להודעה;, ור' גם בעדותה בבית הדין - (שורות 12-17 בעמ' 5 לפרוטוקול מיום 29.1.2025).

30.כחודשיים לאחר האירוע הנדון, באוגוסט 2020, התובעת החלה בטיפול רפואי. מאחר שמדובר באירוע משולב נפשי וגופני, מקובל עלינו הסברה של התובעת לפער זמנים זה, שהוא סביר לחלוטין בעינינו.

התובעת תיארה בתצהירה כי לאחר האירוע המיוחד, החלה לסבול מתופעות בריאותיות ונפשיות שונות, וביום 21.6.2020 יידעה את העובדת הסוציאלית של עובדי הנתבע על מצבה הנפשי והרפואי (סעיף 15 לתצהירה).

בהודעתה לחוקר מטעם הנתבע התובעת תיארה את מצבה בעקבות האירוע ואת המצוקה שחוותה:

"התחלתי לומר קודם שלאחר המקרה ביוני עם ס' שהוא בעצם האירוע המשמעותי מבחינתי, ושם  החלו כל התופעות, הבריאותיות, המשפחה שלי ראתה (התובעת פורצת בבכי) את מצבי הנפשי,  והתחלתי כבר לחשוב שאם אשאר בתפקיד הזה זה רק יעשה לי יותר רע, ואין לי ברירה אלא לוותר  על התפקיד, העיקר שזה יהיה מאחוריי. לקח לי המון זמן להתבשל עם זה, היה לי קשה לוותר כי  אהבתי את התפקיד, שנים זה היה תפקיד שהייתי כמהה לו, ועשיתי שם עבודה טובה, ועשיתי שירות  טוב לאזרח ולביטוח הלאומי."

(שורות 160-165 בעמ' 7 להודעת התובעת בפני חוקר המוסד)

התובעת הציגה לחוקר המוסד רשומות שערכה בטלפון הנייד שלה ובהן תיעדה את התופעות מהן סבלה לאחר האירוע המיוחד. החוקר ציין בהערתו כי:

"התובעת מציגה בפנינו רשומות ע"ג הפתקים בטלפון הנייד שברשותה בו מתוארות תופעות של התעוררות, דופק מהיר, בכי בלתי נשלט ועוד... כפי שרמה וציינה החל מאוגוסט 2020."

(שורות 128-129 בעמ' 6 להודעת התובעת בפני חוקר המוסד).

התובעת הוסיפה בתשובתה לחוקר הנתבע את הסיבות לאותם רישומים שערכה:

"מאז המקרה רשמתי בפניי באמצעות הטלפון כל מיני נק' שהתחילו עם ח.ק מאז הגעתה לסניף, את כל זאת אני משחזרת בדיעבד לאחר מקרה ההתמוטטות שלי, ואני מגיעה לתובנות שבעצם  עברתי רצף אירועים שיכל לפגוע בי יותר או פחות, אבל זרמתי והמשכתי. חשבתי לעצמי לאחר ההשפלה ו"הסטירה" שחטפתי מה אני עוברת פה."

(שורות 121-124 בעמ' 5 להודעת התובעת בפני חוקר המוסד).

31.אמנם התיעוד של התובעת ברשומות החל בחודש אוגוסט 2020, אך לא ניתן להתעלם מכך שהתובעת כתבה את אותן נקודות לעצמה, שעה שסביר להניח שלא העלתה על דעתה כי דבריה אלה יגיעו להתדיינות משפטית. גם התיעוד הרפואי של רופאת המשפחה מיום 23.8.2020, תומך בגרסתה של התובעת ובו צוין כי סיבת הפניה היא: "נמצאת בלחץ נפשי וחרדה עקב בעיות בעבודה." (עמ' 132 בכרטיסים הרפואיים אשר נסרקו ביום 24.8.2023).

32.זאת ועוד - התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית מדוע פנתה לרופאת המשפחה רק כחודשיים ממועד האירוע המיוחד והעידה כי היא חשבה שהייתה "מספיק חזקה כדי להתמודד" (שורות 2-14 בעמ' 8 לפרוטוקול מיום 2.4.2025). בהודעתה לחוקר הנתבע, השיבה התובעת כי השתדלה להגיע לעבודה משום שהיה לה לא נעים והייתה לה המון עבודה (שורות 141-147 בעמ' 6 להודעת התובעת בפני חוקר המוסד). עוד אמרה לחוקר שנעזרה בתרופות טבעיות שעזרו לה לפרק זמן מסוים:

"היה לי קשה אמרתי אוקיי אני קצת בדיכאון וזה יעבור, חשבתי שאצליח להתמודד לבד ושאהיה מספיק חזקה. המליצו לי על משהו טבעי שעזר מעט באופן מסויים."

(שורות 168-169 בעמ' 7 להודעת התובעת בפני חוקר המוסד).

התנהלות זו סבירה ביותר, שעה שמדובר באדם שמתמודד לראשונה עם אירועים סטסטוגניים ומיחושים רפואיים לא ממוקדים. ר' בהקשר זה גם הנפסק בעניין אופק שור שהוזכר לעיל, סעיפים 5- 6 לפסק הדין.

33.בנוסף לכל האמור - התובעת הצהירה על פנייתה לעובדת הסוציאלית אצל הנתבע ביום 21.6.2020 ויידעה אותה על מצבה הנפשי והרפואי (סעיף 15 לתצהירה). מדובר במועד קרוב למדי למועד האירוע המיוחד. התובעת אף השיבה לחוקר הנתבע כי העובדת הסוציאלית של הסניף "נכנסה לתמונה בעיקר לאחר אירוע ההתמוטטות שלי, ועוד לפניי" (שורות 131-132 בעמ' 6 להודעת התובעת בפני חוקר המוסד).

34.בהקשר זה, אין מקום לזקוף את אי זימון העובדת הסוציאלית לחובת התובעת. התובעת הציגה עדויות וראיות רבות שתומכות בגרסתה. העו"ס היא עובדת של הנתבע. אך הגיוני שהתובעת תבחר בזהירות מי מהעדות, כולן עובדות של הנתבע, היא תזמן לעדות. על כן אין לזקוף לחובתה שלא הזמינה גם את העובדת הסוציאלית. בהיותה עובדת של הנתבע, לא היתה מניעה שהנתבע הוא שיזמן אותה להעיד מטעמו, שעה שהוא זה שמבקש לסתור את גרסת התובעת לאירועים.

35.לסיכום האמור לעיל - התובעת הציגה לכל אורך הדרך גרסה אמינה, אחידה וקוהרנטית, הנתמכת במסמכים וביתר העדויות שנשמעו. ניכר מהראיות שעבודתה של התובעת הייתה חשובה לה ושימשה עבורה מקור חשוב להערכתה העצמית, וזו נפגעה באותו אירוע מיוחד עת הרגישה מושפלת ולא רלוונטית, תוך פגיעה במעמדה כמנהלת שירות הלקוחות בסניף.

על כן יש לקבוע שעלה בידי התובעת להוכיח כי האירוע מיום 9.6.2020 היווה אירוע מיוחד בעבודה, המצדיק מינוי מומחים רפואיים לבחינת הקשר הסיבתי בין אירוע זה לבין הפגימות הנטענות.

36.לאור החלטה זו, תינתנה החלטות נפרדות בדבר מינוי מומחים רפואיים בתחום הנפשי ובתחום הראומטולוגי.

ניתנה היום, ט"ז אב תשפ"ו, (30 יולי 2026), בהעדר הצדדים ותשלח אליהם.