ב"ל 22256-12-12 ח' נ' המוסד לביטוח לאומי

1. התובעת נפגעה ביום 18/12/08 בתאונת עבודה.

תביעת התובעת לדמי פגיעה לתקופה מיום 19/12/08 עד 10/1/09 נדחתה מן הטעם כי התובעת שהתה בשיקום מקצועי ואינה זכאית לדמי פגיעה, על פי הוראת תקנה 29 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) תשי"ד 1954 אשר קובעת, כי מבוטח המצוי בהכשרה מקצועית או בשיקום מקצועי אינו זכאי לדמי פגיעה אלא אם כתוצאה מהפגיעה נגרע מהכנסתו ממשלח יד. על כך התביעה שבפנינו.

במכתב הדחייה מיום 13/12/11 צוין עוד, כי מאחר שהתובעת לא עבדה בתקופת השיקום כשכירה או כעצמאית, לא נגרם לה הפסד הכנסה ואינה זכאית לתשלום דמי פגיעה.

2. התובעת טענה בכתב התביעה כי הכנסתה נגרעה, וצרפה אישור קרן השיקום. על פי האישור, לא מדובר בשכר אלא בגמול ביצוע עבודה.

3. בכתב ההגנה שב הנתבע וטען כי התובעת אינה זכאית לדמי פגיעה והוסיף, כי באפשרות התובעת להגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה לתקופת אי הכושר שנדחתה.

התובעת אכן הגישה תביעה לקביעת דרגת נכות, וביקשה לעכב הדיון בתביעתה עד לאחר החלטת הועדה הרפואית.

4.ועדה רפואית בפניה עמדה התובעת קבעה לה נכות בשיעור 100% לתקופת אי הכושר (וכן נכויות זמניות נמוכות יותר לתקופות נוספות).

בתקופת אי הכושר שהוכרה לתובעת קיבלה התובעת נכות כללית בשיעור גבוה יותר, ולפיכך, מאחר ומדובר בכפל גמלאות, לא שולם לה בפועל מענק הנכות הזמנית לאור סעיף 320 לחוק המונע כפל גמלאות.

5.לאחר שאושרה לתובעת נכות לתקופת אי הכושר הוסיף הנתבע וטען, כי יש מקום לדחיית התביעה גם משום שהתובעת כבר קיבלה תשלום בגין ימי אי הכושר ולפי הלכת זכי מזרחי.

6.התובעת עמדה על בירור תביעתה וביום 31.3.14 נשמעו ההוכחות בתיק.