ב"ל 15983-09-12 א' נ' המוסד לביטוח לאומי

1. השאלה הטעונה הכרעה בתיק זה הינה האם התובע היה תושב כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש] תשנ"ה- 1995 (להלן- החוק) , בחודש מרץ 2006.

רקע עובדתי-

2. התובע יליד שנת 1973 , עלה ארצה בשנת 1997. על רקע מחלות התובע אשר התפתחו בישראל , הגיש התובע תביעה לנכות כללית. ביום 15.8.06 התובע הוכר זמנית כנכה בשיעור 100% לאור המחלות הקשות מהן סבל החל מיום 1.3.06.

3. בתום תקופת הזמניות התובע התייצב פעם נוספת בפני הועדה הרפואית וביום 6.12.09 הוכר כנכה בשיעור 100% זמנית.

4. על רקע החמרה במצבו, התובע התייצב ביום 9.5.12 בפני ועדה רפואית אשר קבעה שיעור נכותו בשיעור כולל של 100% נכות זמנית.

5. על אף קביעת נכויות אלה, דחה הנתבע את תביעת התובע לקצבת נכות כללית בטענה כי אובדן הכושר נגרם ביום 1.3.2006, מועד בו התובע לא היה תושב ישראל.

תמצית טענות התובע –

6. החלטת הנתבע שגויה ודינה להתבטל. ההחלטה מתעלמת מהחלטה חלוטה של הועדה אשר קבעה את נכות התובע מיום 1.3.06 . במועד זה אין ספק כי התובע היה תושב ישראל.

7. התובע עלה כיהודי מאוקראינה בשנת 1997. ומאז ועד היום זהו מקום חייו ומגוריו הבלעדי , ולא הייתה לתובע זיקה למקום אחר פרט לישראל.

כמו כן עם עלית התובע ארצה לא החזיק ברכוש , נכסים או כספים בארץ מוצאו או בכל מקום אחר פרט לישראל. משפחתו היחידה הם אמו ואחיו אשר עלו ארצה עמו.

8. החל ממועד עלייתו, פנה התובע למשרד הפנים בבקשה להכיר במעמדו כעולה. אמו ואחיו קיבלו מעמד עולה מיד עם עלייתם ארצה . התובע היה זכאי כבר אז למעמד עולה אולם בהבדל מאמו ואחיו לא ניתן לו מעמד עולה. הובטח לתובע בסניף משרד הפנים בחולון, כי מדובר בעניין של מספר ימים. הדבר חזר על עצמו מספר פעמים וכל ניסיונותיו לברר את סיבת העיכוב עלו בתוהו.