ב"ל 15517-05-14.14

1.ראשיתו של הליך זה בכתב טענות שהוגש ביום 11/5/14 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בענף נפגעי עבודה מיום 5/5/13.

2.לטענת המבקשת, פנתה בכתב לגורמים במשיב, ביניהם מנכ"ל המשיב, וביקשה שוועדת שומה וגמלאות שליד מנכ"ל המשיב תיבחן את עניינה או שיאושר לה להגיש ערעור לבית הדין. לפי הטענה, אותם גורמים במשיב לא דנו לגופו של עניין (ואף לא דחו את בקשתה), אולם הפנו אותה למצות את עניינה בבית הדין לעבודה.

3. בתגובתו מיום 26/6/14, הודיע המשיב שהוא מתנגד לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור. לטענתו, המבקשת פנתה לבית הדין זמן רב לאחר חלוף המועד האחרון להגשת ערעור, על אף שניתנו למבקשת, לפנים משורת הדין, ארכות ספורות, אולם המבקשת מסיבותיה בחרה שלא לממשן.

4. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושקלתי את נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

5.בהליכים כנגד החלטות של ועדות לעררים למיניהן, על פי חוק הביטוח הלאומי וחוקים אחרים, הפנייה לבית דין אזורי לעבודה נעשית בדרך של הגשת "ערעור". בהתאם לכך נקבעו המועדים להגשת ערעורים לבית הדין האזורי בתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסויימות), התשל"ז-1977 ("התקנות"). תקנה 2 לתקנות קובעת כי המועד להגשת ערעור על החלטת ועדה לעררים או ועדה רפואית לעררים הוא תוך 60 ימים. לבית הדין אין סמכות להאריך מועד זה.

6.בעב"ל 31/98 אליהו סולן - המוסד לביטוח לאומי,  פד"ע לד 488, עמד בית הדין הארצי על מטרת קביעת תקופת ההתיישנות המקוצרת בתביעות של מבוטחים המוגשות כנגד החלטות המוסד לביטוח לאומי. דברים אלה יפים גם לעניין בו עסקינן, היינו הגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים. וכך נפסק שם:

"ביטוח סוציאלי, מעצם טיבו ומהותו, מחייב שזכותו של המבוטח תמומש מהר ככל האפשר. וכשם שנדרש מהמוסד שיפעל במהירות סבירה למתן הגמלה המגעת, כן מצופה מהמבוטח שלא יתמהמה למימוש זכותו. למעבר הזמן משקל סגולי משלו, המחייב דחיפות ושקידה ככל שהמדובר במועד הפניה למוסד, בבירור הנתונים והפרטים הדרושים למתן הגמלה, בתהליך קבלת ההחלטה – כולל הפעלת שיקול הדעת. והוא הדין במה שנוגע לפניה לערכאה שיפוטית... איחר המבוטח בהגשת התובענה, בלא שיהא לכך צידוק מן הצידוקים המנויים בחוק ההתיישנות, אין לתובענתו תקומה".

7.אשר לענייננו: החלטת הוועדה ניתנה, כאמור, ביום 5/5/13. כתב התביעה הוגש לבית הדין רק ביום 11/5/14. הערעור הוגש, אפוא, בחלוף 12 חודשים ממועד החלטת הוועדה. בהתאם לתקנה 2 לתקנות היה על המבקשת להגיש ערעור בתוך 60 ימים מעת שהומצאה לה ההחלטה. דברים אלו אף צוינו במפורש במכתב המשיב מיום 6/5/13. ייאמר עוד, כי עותק מההודעה על החלטת הוועדה הרפואית לעררים נשלח לבא כוחה לשעבר של המבקשת. המבקשת לא הגישה ערעור תוך מועד זה. המבקשת אינה טוענת כי ההחלטה לא הגיעה אליה.

8.בכל הנוגע לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, כבר נפסק, כי צריך שהסיבה שגרמה לעיכוב ולכך שנמנע מהמבוטח לפעול להגשת ערעור במועד, תהא אובייקטיבית ואינה יכולה להיות קשורה באי ידיעת החוק או באיזו סיבה אחרת שבשליטת המבוטח. במקרה שלפני, אין בכתב הטענות, ואף לא שמעתי מפי ב"כ המבקשת בדיון, כל הסבר לעיכוב בהגשת הערעור.