ב"ל 15488-05-12 מ' א' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בפנינו תביעה שהגיש התובע בעצמו ביום 08/05/12 כנגד החלטת הנתבע מיום 14/07/10 הדוחה תביעתו לקצבת שאירים עפ"י סעיף 238 לחוק, משחי בנפרד מהמנוחה ב – 3 שנים לפחות מ – 5 השנים האחרונות ובכללן, 12 החודשים האחרונים שטרם הפטירה.

טוען התובע בתביעתו כי חי עם בת זוגתו 38 שנים, כי אינו דובר/קורא עברית ויתכן שחתם על משהו ולא הבין.

2.בהגנתו (03/06/12) עתר הנתבע לדחיית התביעה על הסף בשל התיישנות, משהוגשה יותר משנה לאחר דחייתה. צוין כי התובע הגיש תביעה חדשה ביום 19/02/12 בגין אותן נסיבות – אך אין בכך לשנות/לעצור מירוץ ההתיישנות.

לחלופין נטען כי ביום 01/06/10 הגיש תביעה לגמלת שאירים בגין פטירת אשתו, גב' אסס זהבה, ת.ז. 46581930 ("המנוחה"), תביעה שנדחתה כדין כאמור במכתב הדחייה (וכי דחייתו בעינה עומדת, גם ביחס לתביעה החדשה שהגיש כאמור ב – 2012).

להגנתו צרף התביעה למל"ל.

3.התקיימו מספר דיוני קד"מ בפני כב' השופטת א. אגסי ולאחר שניתן לתובע ס.מ. נקבע להוכחות הן בשאלת ההתיישנות והן בשאלת הזכאות. הוגש (2.3.14) תצהיר התובע, ותצהיר אחיינו עסיס עזרא ("האחיין").

ביום 23/03/14 נשמעו בפנינו עדויות התובע.

ביום 12/05/14 הגיש התובע סיכומיו.

ביום 10/08/14 הגיש הנתבע סיכומיו.

4.ולהכרעתנו -

א.התיישנות

ראשית, אין בפנינו, משום מה, ולו הסבר אחד בתצהיר התובע בהקשר זה!