ש' נ' המוסד לביטוח לאומי

המחלוקת הדורשת הכרעה בהליך זה היא, האם ביססה התובעת תשתית ראייתית לקיומה של פגיעה מסוג מיקרוטראומה. 

רקע נדרש

1. התובעת , ילידת 1959, עבדה כעובדת נקיון בבית החולים הדסה החל בשנת 1996.

2. לטענתה סובלת התובעת מקרעים בשרוולים המסובבים בכתפיה שנתגלו בשנים 2008 ו2010.

3. עוד טוענת כי הליקוי ממנו סובלת הוא תוצאה של עבודת הנקיון שמבצעת מזה שנים, אשר גרמה על דרך יצירת פגיעות חוזרות ונשנות בשרוולים המסובבים, לנזק זה.

4. תביעה שהגישה לנתבע לענין מחלת מקצוע בגין פגיעותיה אלה נדחתה, ובמסגרת תביעתה דנן דויקה חזית המחלוקת כך שעסקה בשאלת חלות תורת המיקרוטראומה.

    

   דיון והכרעה

5. על פי פסיקת בית הדין הארצי (ר' בין היתר סכומה בעב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – אסתר נוח (22.12.2014)] תורת המיקרוטראומה היא פיקציה משפטית שמטרתה לפצות את המבוטחים בגין פגיעה מעבודה, שמחד – אינה מחלת מקצוע ומאידך – אינה תאונת עבודה במובנה הרגיל. משכך, הפכה תורת המיקרוטראומה להיות "מפלטו האחרון" של מי שאינו יכול להצביע על אירוע תאונתי מסוים בעבודה ואינו בא בגדרה של מחלת המקצוע. ואולם, אין בכוחה של תורה זו להביא לכך, שכל מחלה שנגרמה בשל העבודה אך אינה מנויה ברשימת "מחלות המקצוע", תוכל לזכות את העובד בהכרה כנפגע "תאונת עבודה"- והדרישות לקיומה של תשתית עובדתית לבסוס תורה זו, כבדות הן, עקב כך.

6. כך סוכמה ההלכה, בפסה"ד בעבל (ארצי) 47434-09-13 קיבאן חקנזרי - המוסד לביטוח לאומי (9.3.2015) לענין איתורן של תנועות חוזרות ונשנות המקימות תשתית למיקרוטראומה:

   א. אותן תנועות "חוזרות ונישנות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", דהיינו "דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר".