ב"ל 13623-10-14 א' נ' המוסד לביטוח לאומי

בפני ערעורו של מר יצחק אלקובי ("המערער") על החלטת הוועדה הרפואית לעררים ("הוועדה" או "הוועדה לעררים") אשר קבעה, בהחלטתה מיום 17.8.14, כי למערער מוגבלות צמיתה בניידות בשיעור 60%.

רקע:

1.א. המערער יליד 1951 סובל ממחלת פרקינסון. ועדת ניידות מיום 15.7.07 קבעה לו מוגבלות צמיתה בניידות בשיעור 40%. ועדה נוספת מיום 27.7.08 קבעה כי למערער מוגבלות בניידות בשיעור 60%.

ב. בשנת 2014 הגיש המערער בקשה להחמרת מצב. וועדה מחוזית מיום 13.3.14 קבעה כי המערער מוגבל בניידות בשיעור 60%.

כנגד החלטה זו ערר המערער. ועדה רפואית לעררים, אשר התכנסה ביום 17.8.14, אישרה את החלטת הועדה המחוזית:

"חולה פרקינסון. הוועדה מסכימה עם קביעת וועדה מחוזית כי הממצאים הנוכחים ניתנים ליישום לפי סעיף א-7-ב-1 ב- 60%"

2.כנגד החלטה זו מופנה הערעור.

טיעוני הצדדים:

3.לטענת המערער בהודעת הערעור, החלטת הועדה אינה מנומקת כראוי וכן לא לקחה בחשבון מסמכים רפואיים שצירף המערער ואשר מוכיחים החמרה במצבו. אינדיקציה לחוסר סבירות ההחלטה מוצא ב"כ המערער באישור תביעתו של המערער לשירותים מיוחדים בשיעור 105%.

בדיון מיום 18.2.15 חזר ב"כ המערער על טיעוניו והוסיף, כי במסמכים הרפואיים שהוצגו לוועדה לעררים צויינו ממצאים שלא היו בפני הועדה משנת 2008 ויש בהם להצביע על החמרה במצבו. לטענתו, הועדה הנוכחית לא נתנה לכך את הדעת ולכן יש להשיב את עניינו לועדה, על מנת שתתייחס לממצאים אלה.