ב"ל 13260-11-14 ד' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע פנה לנתבע וטען כי ביום 20.03.14 בשעות הצהריים, במהלך עבודתו בפנצ'ריה, תוך כדי שהרים צמיג במשקל 30-40 ק"ג, הרגיש כאבים בגב (להלן: "האירוע"). 

בקשת התובע להכיר באירוע כתאונת עבודה ולשלם לו דמי פגיעה נדחתה, על בסיס הנימוק לפיו לא הוכחה התרחשותו של האירוע, וכי מתיקו הרפואי עלה כי התובע סובל מכאבי גב עובר להתרחשות האירוע.

2.שמענו את עדותו של התובע, וכן את עדות העד מטעמו, מר שלבי מחמוד (להלן: "מר שלבי"), והוצגו בפנינו מסמכים שונים.

כבר כעת נאמר, כי התרשמותנו מעדותו של התובע היתה כי דבריו נאמרו בכנות וביושר, וכי תיאר נכוחה את הנסיבות של האירוע.

עדותו, על כן, היתה מהימנה מאוד בעיננו.

התרשמותנו היתה דומה גם ביחס לעדותו של מר שלבי, שדבריו נאמרו בכנות ותמכו בגרסת התובע ביחס להתרחשות האירוע.

נוסיף, כי ב"כ הנתבע אכן הפנתה למספר נתונים בעלי משקל בלתי מבוטל, שיש בהם לכאורה כדי לפגום בגרסת התובע, בראשם הסתירות לכאורה והיעדר הקוהרנטיות בין דיווחי התובע ביחס למועד האירוע הנטען ופנייתו לקבלת טיפול רפואי לבין הדיווחים המתועדים במסמכים הרפואיים, אלו המתועדים עובר להתרחשות האירוע ואלו שלאחריו.

ערים אנו גם להלכה בדבר חשיבותה של האנמנזה, והמשקל המיוחס לרישומים הרפואיים בהם נרשמת גרסתו של הנפגע בסמוך לאחר פגיעתו, וזאת על בסיס ההנחה שימסור את מירב המידע הרלבנטי לצורך קבלת הטיפול הרפואי הנדרש.

ברם – על פי אותה ההלכה, הרישומים הרפואיים אינם חזות הכל, ויכול בית הדין להעדיף, על פני העולה לכאורה מהרישומים האמורים או ממה שאין בהם – את הגרסה שמובאת בפניו, ככל שהיא מהימנה בעיניו.

בעניינינו – קיבלנו את גרסת התובע לפיה הבהיר כי בסמוך לאחר התרחשות האירוע פנה לקופ"ח ונבדק רק על ידי אחות אשר אמרה לו לקחת משככי כאבים, ואולם משכאביו לא עברו פנה שוב ביום 03.04.14 לקופ"ח ואובחנו ליקויו (עמ' 2 ש' 18-26 ועמ' 3 ש' 1-9 לפרוטוקול).

גם הבלבול בין מה שנרשם בתצהיר התובע לבין גרסתו בפנינו וחוסר העקביות שבמסמכים הרפואיים לא הביאינו שלא להאמין לתובע, והתרשמותנו הייתה כי המדובר באיש בלתי מתוחכם המשיח לפי תומו. התובע נשאל בפנינו ביחס לסתירות לכאורה שעלו בין גרסתו לבין האמור בתיעוד הרפואי, ורק לאחר שבית הדין התערב והסביר לתובע את משמעותן של השאלות, הבין וידע להסביר את דבריו.

ב"כ הנתבע הפנה לכך, שחרף דברי התובע בעניין הגשת תביעות לנתבע להכרה בתאונות כבתאונות עבודה (עמ' 5 ש' 8-13 לפרוטוקול), הרי שתביעות כאלו הוגשו על ידי התובע. עם זאת, גם אם היו תביעות כאלו שייתכן מאוד שהתובע לא זכרן מפאת חלוף הזמן, לא היה בכך כדי לפגוע בהתרשמותנו כי האירוע אכן התרחש, וכי בכל הנוגע לעצם התרחשותו – דברי התובע היו אמת ותיארו את ההתרחשות לאישורה, מה גם שדבריו נתמכו בעדותו של מר שלבי שעשתה עלינו כאמור רושם מהימן.

אשר לעברו הרפואי של התובע, הרי שהוא נשאל גם לגבי התלונות בעניין כאבי הגב מהם סבל והמתועדים במסמכים הרפואיים עובר להתרחשות האירוע, ולא הייתה מצדו הכחשה לגבי כאביו שנבעו לטענתו מעבודתו בפנצ'רייה (עמ' 4 ש' 3-14 לפרוטוקול).