ב"ל 11821-06-14 מ' נ' המוסד לביטוח לאומי

בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, אשר קבעה למערער 83% נכות תוך ניפוי מספר ליקויים.

טענות הצדדים:

המערער מלין על החלטת הוועדה במספר נושאים. עיקר טענתו של המערער, כי ניפוי נכויות אין מקומו בשקלול הנכות הרפואית הכוללת אלא הניפוי מתבצע רק בשלב של קביעת דרגת אי כושר. עוד טוען המערער, כי על בסיס מסמכים רפואיים טעתה הוועדה לעניין תחולת חלק מהנכויות.

המשיב טוען כי על פי התקנות, סעיפים הניפוי חלים הן בנכות כללית והן לעניין קביעת אחוזי הנכות הרפואית לעניין אי כושר.

עוד טוען המשיב, כי הוועדה פעלה על פי פסק הדין אשר מכוחו התכנסה הוועדה, הוועדה נימקה את תאריכי תחילת נכות מדויקים לגבי כל נכות ונכות.

הכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

הוועדה הרפואית לעררים קובעת את אחוזי הנכות של מבוטח.

על פי הדין קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה ונכות כללית שונים במעט. דרגת נכות רפואית נקבעת על פי אחוזי הנכות שנקבעו בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956 ועל פי תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות) התשמ"ד – 1984.

לכן תחילה יש לקבוע את אחוזי הנכות על פי קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה ולאחר מכן, מאחר שעסיקנן בקביעת נכות כללית ישנם סעיפים אשר ינופו ולא יחשבו.