ב.ח.מ.ח. ניהול ואחזקות בע"מ נ' כונס נכסים

החלטה

זוהי בקשה למחיקה על הסף.

טענות המבקש – כונס הנכסים.

טוען המבקש, כי התובע לא ביקשה וממילא לא קיבלה, אישור ביהמ"ש של הכינוס, להגשת התביעה דנן. עוד טוען הוא, כי הליך הכינוס הסתיים וכונס הנכסים שוחרר מתפקידו ביום 30.4.13, מכיוון שכך אינו אישיות משפטית ואין יריבות בין הצדדים – כיוון שהמבקש, שוחרר מתפקידו ככונס נכסים. בנוסף טוען לחוסר ניקיון כפיים מצד התובעת המתחמקת – לטענתו- מתשלום הוצאות משפט שנפסקו לטובתה, ובכך שצרף את המבקש, למרות תביעה זהה שהגישה נגדו התובעת בבימ"ש לענייני משפחה, ושם הוא נמחק מהתביעה תוך חיוב התובעת בהוצאות. התובעת אף ניסתה לצרפו שוב לתביעה שם, ובקשתה נדחתה שוב בצרוף הוצאות. כן טוען הוא, לאי גילוי עילת התביעה ולכך שהסמכות העניינית נתונה לביהמ"ש שבכינוס.

מוסיף הכונס, שהתובעת כלל אינה טוענת שהעניקה שירותים לכונס ולא טוענת להתקשרות עמו, היא נטשה את המקרקעין והפסיקה לנהלם עובר למתן צו הכינוס. כל טענות כתב התביעה, כך המבקש, מופנות לצדדים שלישיים.

כ

תב המחאת הזכויות וההתחייבויות עליו נסמכת התובעת, נועד להעביר לידי המבקש את ניהול ואחזקת המקרקעין בתקופת הכינוס ולא לזכות את התובעת בכיסוי חובותיה כלפי ספקים, נותני שרות או צדדים שלישיים – חובות שלמבקש – ככונס ונושה מובטח – אין קשר אליהם.

טענות המשיבה

התובעת , אשר הוקמה בשנת 1999 ועסקה מאז בניהול ביתו של חבה. בהקמת התובעת החזיקו במניותיה, בני ח ומיכל חבה ולאחר מכן הועברו מניותיה של מיכל לאביהם – יוסף חבה, מאוחר יותר הועברו מניות יוסף חבה לבני חבה, ומאז בני חבה החזיק במלוא מניות המשיבה.

ביום 2.3.99 המשיב חתמה על הסכם ניהול בו התחייבה ליתן שירותי ניהול בבית חבה בתמורה לקבלת דמי ניהול בשיעור 115% מעלויות האחזקה. יוסף התחייב לשלם לה דמי ניהול עבור השטחים שהוחזקו בבעלותו ולא הושכרו לצדדי ג', אך לא עמד בתנאי ההסכם. למרות זאת, המשיבה המשיכה לתחזק את הבית והבטחות יוסף לבני, שישלם את כל חובותיו למשיבה.

בסוף שנת 2004 החל בנק הפועלים בהליך כינוס נכסים לבית חבה והמבקש מונה כונס מטעמו.

המבקש תקף את ההסכם הניהול, בפני ר' ההוצל"פ, במטרה לבטלו ולסלקה מהנכס וטען כי אינו מחוייב לו. ר' ההוצאה לפועל קבע בהחלטתו מיום 17.11.05 שההסכם שריר וקיים וכי הוא מחייב את המבקש (נספח ח' לתביעה דנן), ובהתאם להחלטה זו, היה על המבקש לפעול בהקשר לגביית דמי הניהול מול תיק הכינוס מתשלום חלקם של הדיירים , שמהם שילמה המשיבה את ההוצאות השוטפות של הבית. על המבקש אף היה לשלם את ההוצאות השוטפות עבור השטחים הריקים, אך לא עשה כן.

בני עשה הכל לגיוס כספים להמשך עבודת המשיבה וביום 16.6.06 הגיעו המבקש ויוסף להסדר חוב (נספח ט' לתביעה דנן).

על פי ההסדר, טוענת המשיבה, התחייב החייב להבא לכך שהמשיבה תוותר על טענותיה ודרישותיה כלפי הבנק והכונס – בקשר לדמי הניהול שלטענת המשיבה היה על הכונס ו/או על הבנק לשלם לה עד למועד חתימת הסדר החוב. כן נקבע, שאם החייב יפר את התחייבויותיו, הוא ידאג על חשבונו, שהמשיבה תחדל מניהול הבניין, תפנה את משרדיה מהמקרקעין ותוותר על ל טענה מהשקעותיה במושכר וכי המשיבה תמחה כל זכויותיה והתחייבויותיה לכונס.

המשיבה אף היא התחייבה לכך בכתב וחתמה על כתב המחאת זכויותיה וחובותיה, על פי ההסכם בינה לבין יוסי ולבין כל המחזיקים ו/או השוכרים האחרים בבניין למבקש. כתב ההמחאה יכנס לתוקף אם יוסף לא יעמוד בהתחייבותו על פי ההסכם בינו לבין הבנק.

לאחר חתימת הסדר החוב, הקפיא המבקש את תפקידו והמשיבה המשיכה בתפקידה ובחודש נובמבר 2006 השתחרר הכונס מתפקידו.

יוסף שב והפר את התחייבותו לשלם את דמי הניהול, המשיך בני לגייס כספים לתשלום למשיבה ויוסף החמיר את מעשיו כלפי המשיב ובני והגיש תביעות נגד בני ומיכל, מבלי לבחול באמצעים. במסגרת הליכים משפטיים הוחלט, על ידי בימ"ש, כי לתקופת ניסיון ינהל יוסף את בית חבה. המשיבה פנתה את המקום ויוסף לקח את כספי הדיירים לכיסו. בהתאם להחלטת בימ"ש שבה המשיבה לנהל את הבית.

הבנק טען שיוסף הפר את הסדר החוב, והמבקש התמנה בשנית ככונס על בית חבה ביום 21.10109. והוא בחר שלא להשתמש בזכותו לפנות את המשיבה מהבית, אך פנה לדיירים בדרישה שישלמו לו ישירות את דמי הניהול. זאת, כך המשיבה, כדי למלא את קופת הכינוס ורק אז לדרוש ממנה רק להתפנות. ביום 29.12.-0 דרש המבקש מהמשיבה להתפנות מהנכס ולהמחות אליו את זכויותיה והתחייבויותיה וביום 2.10.10 היא עזבה את המקום. למרות זאת חלק מהדיירים שילמו למבקש, על פי דרישתו, את דמי הניהול כבר מחודש דצמבר 2009. המשיבה שלחה למבקש, ביום 2.2.10 דרישה לעמוד בהתחייבויותיו.

טוענת המשיבה, כי המבקש צבר כלפיה חובות הן בתקופת הכינוס הראשונה, והיא ויתרה על חובות אלה, אך לא ויתרה על החובות שחייב לה יוסף, אותם היא זכאית לקבל.

בתקופת הכינוס השנייה, המחתה המשיבה את זכויותיה למבקש מכוח ההסכמים שנחתמו בינה לבין יוסף ובין הדיירים האחרים בבית והמבקש חב לה את מלוא החובות שהיא צברה לנושיה.