ב.ח. חמו שיווק ושירות נ' א.א.א מחסן חלפים משומשים

פסק דין

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן עסקה למכירת חלקי מנוע.

התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת") ביקשה לרכוש חלקים של מנוע מאת הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת") לצורך הרכבתם ברכב של אחת מלקוחותיה (להלן: "הרכב").

ביום 13/2/2012 התובעת רכשה מהנתבעת בלוק מנוע וראש מנוע בתמורה ל-8,000 ₪ + משאבת שמן בעלות של 600 ₪, ובסך הכל – 8,600 ₪ ובתוספת מע"מ = 9,976 ₪ (חשבונית מס' 1139). הפריטים יכונו להלן: "חלקי המנוע הראשונים".

הנתבעת מצדה הזמינה את החלקים מאת יבואן בשם חלף חיפה בע"מ.

לאחר שחלקי המנוע הראשונים הורכבו ברכב - התגלתה תקלה.

נציגי הנתבעת הגיעו אל התובעת ולאחר בדיקה נלקחו חלקי המנוע הראשונים לתיקון אצל הנתבעת. לאחר התיקון החלקים הושבו לתובעת והורכבו שוב ברכב.

למרבית הצער, לאחר חודשיים שוב התגלתה תקלה.

כאן מתפצלות הגרסאות של הצדדים.

התובעת טוענת כי בשלב הזה היא דרשה לקבל את כספה בחזרה - אך הנתבעת סירבה. בנוסף, טוענת התובעת כי בלית ברירה היא רכשה חלקי מנוע חלופיים מיבואן בשם האנגר חלפים בע"מ, בעלות של 6,000 ₪ + מע"מ (להלן: "חלקי המנוע החלופיים"). לטענת התובעת על הנתבעת לפצות אותה בגין העלות של רכישת חלקי המנוע הראשוניים, משמע – להשיב לה את הסך של 9,976 ₪ שהוא מחיר החוזה המקורי (סעיף 18 א' לכתב התביעה) ובנוסף, מבקשת התובעת פיצוי בסך של 15,000 ₪ המוגדרים כ"פיצויים סטטוטורים בשל פגיעה במוניטין ואובדן לקוחות עתידיים" (סעיף 18 ב' לכתב התביעה).

הנתבעת מסכימה שאכן אירעו פעמיים תקלות במנוע, אך מסבירה כי עשתה כמיטב יכולתה לתקן את התקלה בפעם הראשונה וכי לאחר התקלה השניה קיבלה התובעת מנוע חלופי מאת היבואן במחיר ששיקף קיזוז של עלותו של המנוע המקורי. עוד טוענת הנתבעת כי היא היתה זו אשר הציעה לבטל את העסקה, להשיב לתובעת את כספה ולקבל לידיה את חלקי המנוע הראשונים – אך היתה זו התובעת שסרבה. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת רכשה את חלקי המנוע החלופיים בסכום הנמוך מהשווי שלהם בפועל, כיון שהיבואן ניכה מהסכום את העלות של חלקי המנוע הראשונים, ולכן התובעת למעשה כבר קיבלה פיצוי לגבי אי תקינותם של חלקי המנוע הראשונים. בהקשר זה טוענת הנתבעת כי החלקים הראשונים והחלופיים נרכשו מאותו יבואן, הגם שהוא שינה את שמו. בנוסף, טוענת הנתבעת כי כאשר התובעת שילמה לה את התמורה בגין חלקי המנוע הראשונים, היה זה לאחר שהתגלתה התקלה הראשונה – והתובעת קיזזה על דעת עצמה 1,000 ₪ מהתמורה על חשבון "התקלה", כך שבפועל היא כבר קיבלה פיצוי לגבי התקלה הראשונה ותוצאותיה. מוסיפה וטוענת הנתבעת כי נכון לעכשיו חלקי המנוע הראשונים נשארו בידיה של התובעת ויש לחייב אותה להשיב אותם לידי הנתבעת, אם היא תחויב בהחזר התמורה. בהתאם, הגישה הנתבעת את תביעתה שכנגד – בסך של 5,000 ₪ בגין עלות חלקי המנוע הראשונים ובסך של 75,000 ₪ נוספים בשל הנזק התדמיתי שנגרם לה אשר אף יגרום לאובדן הכנסות עתידיות.

בפניי נשמעו עדותו של מר בנימין חמו, מנהל התובעת (להלן: "חמו") ושל מר חיים דריי, מנהל הנתבעת (להלן: "דריי"). בנוסף, הוצגו מסמכים ותמונות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה ודין התביעה שכנגד להדחות. הואיל ועסקינן בתביעה בסדר דין מקוצר, בהתאם להוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אפרט להלן בקצרה את עיקר נימוקיי.

אין חולק כי חלקי המנוע הראשונים לא היו תקינים ואף הנסיון לתקן אותם לא צלח. התובעת טוענת כי היה זה בשל שהם לא היו מקוריים כמוסכם והנתבעת טוענת כי הם כן היו מקוריים וכי התיעוד מלמד על כך. אינני סבורה כי יש צורך חיוני להכריע במחלוקת לגבי "מקוריותם" שכן הוכח שהם לא היו תקינים, ותקינותם חשובה יותר ממקוריותם.

לכן, ככל שעסקינן בעסקה המקורית בין התובעת לבין הנתבעת לגבי אספקת חלקי המנוע הראשוניים – הרי שהיא הופרה על ידי הנתבעת. הנתבעת אכן עשתה מאמץ לתקן את הטעון תיקון – אך הדבר לא צלח, והתובעת נותרה עם חלקים לא תקינים.

משמע, שהוכח שהנתבעת הפרה את ההתקשרות הבסיסית שבין הצדדים.

דרישתה של התובעת להשבת התמורה ששילמה הינה למעשה דרישה לביטול החוזה עקב ההפרה ודרישה להשבת התמורה ששולמה. במקרה זה, לא מצאתי לקבל דרישה זו.

ראשית, אני מעדיפה את עדותו של דריי על פני עדותו של חמו לגבי הצד אשר ביקש לבטל את העסקה "בזמן אמת". עדותו של דריי הותירה רושם מהימן ואני מקבלת את טענתו לפיה הנתבעת היתה זו אשר הציעה לתובעת לבטל את העסקה – ולבצע השבה הדדית, והתובעת סרבה. סירובה של התובעת לביטול והשבה במועד הסמוך לאחר ההפרה הינם בעלי משמעות בכל הנוגע לאפשרות לדרוש סעד זה כיום.

שנית, חמו הודה כי למעשה התובעת שילמה לנתבעת פחות מ- 9,976 ₪, כיון שהיא קיזזה על דעת עצמה 1,000 ₪ בבחינת "סעד עצמי" בכל הנוגע לתקלה הראשונה (וראו את עדותו בעמ' 2 שורה 12). למעשה הקיזוז היה בסכום קצת יותר גבוה בשל המע"מ, וקוזזו 1,160 ₪ ולא רק 1,000 ₪. לכן, יש חוסר תום לב לדרוש השבה של 9,976 ₪ כאשר שולמו בפועל רק 8,816 ₪.

שלישית, יש לראות כי התובעת אינה מבקשת, או מסכימה, לבצע השבה הדדית אלא רק מבקשת לקבל בחזרה את התמורה ששולמה ללא השבת חלקי המנוע הראשונים שעדיין נמצאים בידיה. בכתב התביעה אין אזכור להשבה ההדדית וחמו בחקירתו לא הציע לבצע זאת. יתרה מכך. בכתב ההגנה של התובעת לגבי התביעה שכנגד, היא התייחסה לדרישה לקבל בחזרה את חלקי המנוע הראשונים או סכום של 5,000 ₪ במקומם – והכחישה את הדרישה מכל וכל. רק בסיכומי באת כוחה של התובעת היא ציינה כי התובעת מוכנה להשיב את החלקים – אך היה זה רק לאחר שהבינה כי לא ניתן לדרוש ביטול והשבה חד צדדית אלא רק השבה הדדית, במקרה זה.