ב וריס נ' אסדי

פסק דין

1.בפני תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו לטענת התובע לרכבו מסוג הונדה (להלן: "ההונדה"), כתוצאה מתאונת דרכים בין ההונדה לבין רכב בו נהג הנתבע (להלן: "הרכב").

לטענת התובע, בתאריך 22/09/2010 בעת שההונדה נסעה לכיוון עכו מכיוון כרמיאל בנתיב השמאלי, נסע רכב הנתבע על השוליים השמאליים, עקף אות ההונדה ופגע בה בצד השמאלי.

2.בכתב הגנתו הכחיש הנתבע את טענות התובע וטען כי כלל לא היה מעורב בתאונה,לא עקף מצד שמאל את התובע וכי לא פגע בהונדה.

הנתבע טען כי נודע לו פעם ראשונה על טענת התובע בעקבות תלונת התובע במשטרה.

3.בתאריך 17/04/2011 הופיעו הצדדים בפני. התובע תיאר את הפגיעה בדלת האחורית השמאלית.

לטענת התובע, בעת התאונה נסעו עימו בהונדה: אשתו, כלתו ונכדתו והכלה היא שרשמה את מספר הרכב אשר פגע בהונדה והמשיך לנסוע.

הנתבע שב על הכחשת כל מעורבות מצידו בתאונה וטען כי לו הייתה פגיעה כזו היה גם הרכב ניזוק. הנתבע הפנה לתצהיר נוסעים שהיו עימו ברכב ואשר הצהירו כי במועד הנטען לא אירעה התאונה נשוא התביעה.

דיון:

4.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ,במסמכים שבתיק ולאחר התרשמות בלתי אמצעית מעדויות הצדדים, אל מול נטלי ההוכחה שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.

נטל ההוכחה מוטל במשפט האזרחי על התובע בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". בעניין זה כבר נקבע כי על התובע מוטל הנטל להטות את מאזן ההסתברויות ברמה של 51% לפחות. ראה ע"א 475/81 זיקרי נגד כלל חברה לביטוח בע"מ, פדי מ(1) 598 :

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות אלא שנחוץ להגיש ראיות בעל משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51%."

במקרה דנן, המדובר בגרסה מול גרסה, כשלטענת הנתבע כלל לא פגע בהונדה.

מעבר לטענתו של התובע, לא הביא עימו התובע כל עדים נוספים לתמיכה בגרסתו וזאת למרות שהודה כי ברכב היו עימו גם אשתו, כלתו והנכדה. אי הבאת עדים אלו משמשת לרעתו של התובע ולהנחה כי לו היו מגיעים לא היו תומכים בגרסתו.

יתרה מכך, התובע העיד כי מי שרשם את מספר הרכב הינה כלתו. גם הכלה כאמור לא הובאה להעיד.

לעניין אי העדת עד רלוונטי כמעוררת חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה, ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מ"ז (2) 605, וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ. פלוני פ"ד ל"ח (1) 736).

5.לאור האמור, לא הרים התובע את נטל הראיה להוכיח כי הרכב בו נהג הנתבע הוא זה שפגע בהונדה.

למעלה מן הצורך אציין כי על פי עדות התובע עצמו, הרווח בין הנתיב בו נסע לבלוקים שהיו בצד השמאלי של הכביש, היה רווח קטן ביותר. בנסיבות אלו, לא ברור כיצד רכב שפגע בהונדה ,לטענת התובע, מאותו צד, הצליח לעבור ולהמשיך ללא כל פגיעה ולנסוע תוך שהוא "בורח" ולא משאיר את פרטיו.

כאמור מאחר שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה, אין לי אלא לדחות את התביעה וכך אני מורה.

התובע יישא בהוצאות הנתבע בסכום של 300 ₪.