ב.ה קוי תחבורה עירוניים בעמ נ' זידאן

פסק דין

מדובר בתביעה שטרית והוגשו במסגרתה 3 שיקים של הנתבע, כל אחד מהם ע"ס 1,733 ₪.

הנתבע הגיש התנגדות וטען בה כי בינו ובין התובעת נעשה הסכם ולפיו תעסיק אותו התובעת כסדרן תמורת תשלום של 4,000 ₪ לחודש.

הנתבע טען כי בכפוף לסיכום הזה, סוכם כי הוא ישלם עבור רישיון הסעה סכום של 1,733 ₪ מידי חודש ובשל כך מסר שיקים לתובעת וביניהם השיקים נשוא התביעה.

הנתבע טען כי מאחר שהתובעת לא עמדה בהתחייבותה ולא שילמה לו את הסכום שהתחייבה לשלם מידי חודש, ביטל את השיקים נשוא התביעה ואין עליו חובה לשלמם.

לפיכך, ביקש לדחות את התביעה.

התובעת הכחישה את טענות הנתבע. לטענתה, ביקש הנתבע לעבוד כנהג אצל התובעת ובקשר לזה מסר את השיקים נשוא התביעה כתשלום עבור רישיון ההסעה, אך אלה לא נפרעו.

לטענת התובעת, אין אמת בגירסת הנתבע לפיה התחייבה להעסיקו כסדרן ולשלם לו סכום של 4,000 ₪ מידי חודש. אמנם, הנתבע הציע אפשרות כזו, אך זו נדחתה לטענת התובעת, כבר בפגישה שהיתה עימו.

הדיון בתיק זה התעכב לאחר שהצדדים ביקשו להמתין עם ההכרעה כאן עד שתוכרע התובענה שהגיש הנתבע כנגד התובעת בקשר עם הסכומים המגיעים לו, לטענתו, ממנה.

בפתח הדיון היום הציגה ב"כ התובעת את פסק הדין שניתן בעניינה של אותה תביעה בבית המשפט המחוזי בחיפה, שעל פיו נדחו כל טענות הנתבע (ע"א 22961-02-11). בקשה למתן רשות ערעור על פסק הדין הזה, נדחתה.

משכך, ומאחר שפסק דינו של בית המשפט המחוזי מהווה מעשה בית דין בין הצדדים, לא היה לכאורה טעם בקיום הדיון בפני.

עם זאת, הנתבע העלה בדיון היום טענה, לפיה שילם לתובעת, ביום 12.2.12, סכום של 14,000 ₪ וכי סכום זה כולל גם את החוב נשוא תיק זה ובשל כך דין התביעה נגדו להדחות.

הנתבע הציג מסמך המתיימר להיות חתום על ידי נציג התובעת (נ/1).

בשל כך, וחרף העובדה שטענה זו של הנתבע עלתה לראשונה בדיון היום, איפשרתי לנתבע להביא את ראיותיו בעניין זה.

לאחר ששמעתי את העדים בעניין טענתו זו של הנתבע, אני דוחה אותה.

הנתבע טען, כי ביום 12/2/12 שילם לידיו של משה נאוגאוקר, נציג התובעת, סכום של 14,000 ₪ במזומן וקיבל מידיו של זה אישור בכתב על ביצוע התשלום (נ/1).

אינני מאמינה לנתבע ולעדותו בעניין הזה.

ראשית משום הרושם שהותיר הנתבע בעדותו בבית המשפט ומהתנהלותו הכוללת על דוכן העדים שהותירה רושם שלילי.

שנית, משום שהנתבע הסתיר את דבר קיומו של המסמך, הן מהתובעת והן מבית המשפט, ולא הציג אותו אלא לאחר שב"כ התובעת העלתה את טענותיה בעניין פסק דינו של בית המשפט המחוזי המהוות מעשה בית דין במחלוקת נשוא תיק זה.

אם אכן היה בידי הנתבע מסמך שניתן לו ביום 12/2/12, ולפיו שילם לתובעת את מלוא החוב נשוא תיק זה, ניתן היה לצפות כי יציג את המסמך לבית המשפט ויבקש את דחיית התביעה מהטעם הזה.