ארמן נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 10.3.13 אשר קבעה למערער דרגת נכות בשיעור של 10% החל מיום 1.10.12 בגין פגיעה בעבודה מיום 17.8.11.

2.ביום 6.6.13 התקיים דיון בפני כב' הרשם קאסם, במסגרתו הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה, ומשכך התיק הועבר אליי למתן פסק דין.

3.להלן עיקר טיעוני ב"כ המערער:

א. טעתה הוועדה עת קבעה שיש להפחית 5% נכות בגין מצב קודם, שכן קודם לתאונה המערער לא נבדק ע"י פסיכיאטר, ולא נטל תרופות פסיכיאטריות כלשהן.

ב.לא היה מקום להפחתת אחוזי נכות בגין מצב קודם, שכן לא התקיימו התנאים שנקבעו בפסיקה לצורך קביעתו של מצב קודם.

ג.טעתה הוועדה עת לא קיבלה את האמור בחוות דעתו של דר' קירש אשר ניתח את החומר הרפואי של המערער וקבע שאין מקום לניכוי בגין מצב קודם.

ד.יש לקבוע כי נכותו של המערער עומדת על 15%, וכי נגרמה כולה עקב תאונת עבודה מיום 17.8.11.

ה.אין ב"כ המשיב יכול לתת פרשנות שלא עולה מפרוטוקול הוועדה ולו ברמז.

הוועדה לא ציינה דבר לעניין אי קיומו של קשר סיבתי, משכך דין טענות ב"כ המשיב בהקשר זה להידחות.

4.להלן עיקר טיעוני ב"כ המשיב:

א.המשיב הסכים להחזיר את עניינו של המערער לוועדה, על מנת שתבהיר אם כוונתה לקביעת נכות חלקית (קשר סיבתי חלקי).

כמו כן, הסכים המשיב שככל שהוועדה תבהיר שכוונתה הייתה בקביעת קשר סיבתי חלקי, יהיה עליה לציין בבירור את הגורם הנוסף מלבד הפגיעה בעבודה שהביא לקביעת הנכות, תוך הנמקת התרומה, הן של הפגיעה בעבודה והן של הגורם הנוסף לנכות הנפשית דהיום.

ב.אין ליישם במקרה דנן את האמור בהלכת מרגוליס שמתייחסת למצב קודם, משמדובר בקביעה של קשר סיבתי חלקי.

ג.הוועדה יחסה את המצב הנפשי של המערער לגורם אחר מלבד התאונה, והסבירה זאת בצורה מנומקת ולכן ניתן להסתפק באמור בפרוטוקול הוועדה ולדחות את הערעור.

5.החלטת הוועדה – דיון ומסקנות:

א.בסעיף 23 לפרוטוקול, סיכמה הוועדה את מסקנותיה כדלקמן:

" הוועדה עיינה בחוות דעת של ד"ר קירש מתאריך 9.12.12. ד"ר קירש אכן מציין הרקע של חוויות המלחמה, אך טוען כי אלו לא הביאו לפריצה של הפרעה נפשית. טענה זו באה בניגוד מוחלט לטענותיו של התובע, בעת הוועדה אשר ביוזמתו נזכר בחוויות המלחמה. כמו כן, קיים רצף רישומים בתיקו הרפואי המצביע על מצב דיכאוני עוד בשנות ה-90', לכך ד"ר קירש לא מתייחס בחוות דעתו. לציין, כי התובע ממשיך לעבוד, לנהוג, ולכן קביעת נכות בשיעור: 20%, מופרזת. לדעת הוועדה, מדובר בנכות בשיעור של 15% לפי סעיף 34(א) 2-3 מותאם ואכן קיימת הצדקה לניכוי מצב קודם בשיעור: 5% לפי סעיף 34(א) 1-2, דהיינו נכות סופית בשיעור: 10%...".

ב.ממסקנות הוועדה כמפורט לעיל, ברור הוא כי אין עסקינן כלל בשאלת קיומו של קשר סיבתי חלקי, אלא במצב קודם כפי שאף מציינת זאת הוועדה מפורשות.

אינני מקבלת את עמדת המשיב כפי שצוינה בהודעה מיום 13.6.13, שכביכול מדובר בשאלת קיומו של קשר סיבתי חלקי, משעניין זה כלל לא הוזכר ע"י הוועדה.