אריהוד נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בפנינו כתב תביעה שהגיש התובע (ביום 6.9.12) כנגד החלטת הנתבע מ- 22.8.12 הדוחה תביעתו לגמלת הבטחת הכנסה מ- 27.6.12 בשל אי שתוף פעולה, כמתחייב מסעיף 19 לחוק, לאחר שנתבקש (ב- 2.7.12 ובתזכורת מ- 23.7.12) להמציא הצהרות על הפקדות בבנק בצרוף אסמכתאות.

טוען התובע כי ההפקדות הן לצורך הויזה שהוא משתמש בה לפרנסה ולמשכנתא וכו', כסף שחלקו הגדול הוא לווה מבנותיו ומאנשים פרטיים.

התובע עתר להחזיר לו הגמלה מאפריל.

2.בכתב הגנתו מ- 15.11.12 עתר הנתבע לדחיית התביעה, משנדחתה כדין, כאמור לעיל.

3.בדיון מוקדם שהתקיים בפני כבוד השופטת א. אגסי נקבע כי ההליך מתייחס לחודש 6.2012 בלבד.

כך הובהר גם לתובע בפתח הדיון בפנינו (משחרף הקביעה האמורה – עתר ברישא דבריו לזכאות לתקופה שעד 2.13).

4.ולהכרעתנו –

אין חולק כי לתובע הפקדות כספים בבנק, לגביהן נדרש ליתן הצהרות ואסמכתאות.

אין חולק כי כאלה ניתנו רק לאחר תביעה נוספת שהגיש.

די בכך לדחיית התביעה.

למעלה מן הצורך נוסיף: קשה לקבל ולא שוכנענו כי מחד – הבת הלוותה לתובע ומאידך – סרבה ליתן הצהרה או "איימה" כי אם תדרש להצהרה – לא תלווה לו יותר...

כמדומה, דוקא מששח התובע לפי תומו "בסוף הבאתי את הבת שלי שהיא הודתה שלוותה לי כסף" – שוכנענו כי לא זה המצב העובדתי, שהרי אם עסקינן בבת – מהו הקושי להציג מיד הצהרתה ומדוע לא נקב בשמה?

כך גם בתביעה לביה"ד לא כך טען – התובע טען כביכול חלק גדול מההפקדות הוא מהבנות הנשואות וחלק מאנשים פרטים" (ההדגשות הוספו). כך גם בנ/7 טען, כי עסקינן ב"בני משפחה וחברים".

משמע, עסקינן במספר לא מועט של אנשים, שלטענתו הלוו לו כספים – ואף לא אחד הובא בפנינו.

כך גם אין לשכוח כי עסקינן בהפקדות של אלפי ₪ בתקופה שקדמה להגשת התביעה והתובע נדרש להסברים ולאסמכתאות – ומשכאלה לא הוצגו, למצער, גם לא בפנינו (כשנה מאוחר מהתביעה) – אין חולק כי בדין נדחתה התביעה.

נוסיף כי צודק הנתבע: עסקינן בחוק שתכליתו הבטחת קיום מינימלי על חשבון הציבור, מקום שאין לתושב הכנסה מעבודה או אינו יכול לעבוד.

בענייננו, משהוכח כי לתובע מקורות הכנסה (הגם "עלומים" וללא אסמכתאות כדין) – בדין אינו זכאי לגמלה הנדונה.

לאור כל האמור – התביעה דנא נדחית.

אין צו להוצאות.