אריאלי נ' ביטוח ישיר, אי.די.אי. חברה לבי ואח'

פסק דין

לפני תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975. עניינה תאונת דרכים מיום 12.1.08, בה היה מעורב התובע, יליד 1946. התאונה התרחשה כאשר התובע נהג על אופנוע מ.ר. 5008059 כשלפתע החליק על הכביש וכתוצאה מכך הועף האופנוע עליו נגרמו לו נזקי גוף, בעיקר ברגלו בברכו הימנית. האופנוע היה מבוטח בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו על ידי הנתבעת.

הנתבעת אינה מכחישה את קיום הכיסוי הביטוחי או את עצם קרות התאונה. על כן פסק דין זה יעסוק במחלוקות הבאות: הנכויות הרפואיות, הנכות התפקודית ואומדן הנזק.

הצדדים הגישו תיקי מוצגים ותצהירים עדות ראשית בין שאר ראיותיהם. נשמעו בבית המשפט עדים רבים: התובע בעצמו, אחיו מר דוד אריאלי, בנו- מר שגיא אריאלי, מר מיכאל פיסק- מנהל כח אדם מרחבי בקו אופ, מר רובי גולדברג – מנהל שיטות יחידות מסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב, מר גיר רוזנפלד – פקיד בנק לאומי. מר יצחק אורן מנהל כ"א ורווחה בקו אופ, עירית פיליפ – סגנית היועץ המשפטי של הקו אופ. כמו כן נחקר מומחה בית המשפט בתחום האורטופדיה. לאחר תום שמיעת העדים הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב.

נכויות רפואיות:

הנכות הרפואית- אורטופדית:

כתוצאה מהתאונה פונה התובע לבית החולים "תל השומר" אובחן שבר בברך של המשטח הפרקי של עצם השוק. התובע קיבל טיפול לייצוב השבר במקבע חיצוני וביום 22.1.08 עבר שחזור פתוח של השברים וקיבוע פנימי עם שתי פלטות וברגים. בגלל ההגבלה הניכרת בתנועות הברך ביום 11.6.08 עבר ארטרוסקופיה עם הפרדת הידבקויות אשר לא שינתה את טווחי תנועת הברך. סובל מתסמונת RSD – תסמונת של הופעת כאב עז ורגישות עזה למגע במקום הפגיעה ובסמוך לו מלווה בשינוי צבע העור לפעמים הזעת יתר ושינוי טמפרטורת העור.

בית המשפט נעתר לבקשת התובע ומינה את ד"ר אבינועם גורדין, מומחה בתחום האורטופדיה אשר בדק את התובע וציין כי התובע התלונן בפניו בקושי ללכת ונזקקות לקביים, כאבים בכל תנועה של הברך והשוק, קושי להשתמש במדרגות וקושי לקיים יחסי אישות. המומחה התרשם מאמינות גבוהה של התובע.

המומחה הסביר כי אצל התובע בשל ההגבלה בתנועות הברך מחד ותסמונת הכאב מאידך, גורמות לכך שהוא אינו יכול להשתמש ברגלו הימנית והוא נזקק לקביים כדי ללכת. המומחה סבור כי התובע סובל מנכות בשיעור 30% לפי סעיף 48 (2) (ו) 2-3 בגין ההגבלה ביישור הברך וכן מנכות צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף 48 (2) (ה) 2 בגין ההגבלה בכיפוף הברך.

כמו כן התובע סובל מתסמונת כאב מקבילה לנויריטיס בצורה קשה עקב היזדקקות לתרופות נרקוטיות והנכות בגינה היא 50% לפי סעיף 29 (6) 3. הסיכוי לשיפור במצבו קטן, ולדעת המומחה התובע אינו כשיר לכל עבודה המצריכה עמידה הליכה וניידות. הטיפולים להם יזדקק התובע הם טיפולי מרפאת כאב , בעיקר טיפולים תרופתיים.

חקירת ד"ר גורדין:

לבקשת הצדדים נחקר המומחה. בחקירתו המומחה העיד כי שיערוי הנכות שקבע לתובע עומדים בעיניהם אולם נפלה טעות סופר במספר התקנה הקטנה, הנכות בשיעור 30% הוענקה לפי לפי סעיף 48 (2) (ו) 3-4 בגין ההגבלה ביישור הברך.

בנוסף, העיד לגבי הנכות בגין תסמונת הכאב כי, מצא תסמינים רבים להתקיימות התסמונת בהם: נפיחות בשוק, רגישות למגע, חוסר היכולת להפעיל את הרגל. הודה כי אבחון תסמונת כאב אינה במומחיות שלו, על כן מונה מומחה לרפואת כאב מטעם בית המשפט אשר אישר את שיעורי הנכות.

כמו כן המומחה הסביר מדוע קבע שתי נכויות נפרדות: הואיל וגם קיימת הגבלה בתנועות וגם קיימת תסמונת כאב. ההגבלה בתנועות יכולה להיות אנטומית אבל משנית לחוסר שימוש כאשר כתוצאה מחוסר השימוש עלולות להתפתח הדבקויות וקיצורים של רקמות הגורמות להגבלה בתנועה. המומחה העיד כי יכולה להיות תסמונת כאב בלי הגבלה בתנועות, ובגלל שמצא אצל התובע גם הגבלה בתנועות העניק שני שיעורי נכויות. העיד כי אם לא היתה לו הגבלה בתנועות ורק תסמונת כאב עדיין לא היה יכול ללכת על הרגל. הגבלת התנועות לכשעצמה אינה גורמת לאי יכולת להפעיל את הרגל.

הנתבעת טוענת כי, לא יכולה להיות מחלוקת כי הנכות האורטופדית אשר נקבעה בגין מגבלות התנועה בברך חופפת את הנכות שנקבעה בגין תסמונת הכאב אשר גם היא באה לידי ביטוי במגבלות בברך, באופן בו הנכות בגין הכאב בולעת את הנכות שנקבעה בגין מגבלות בתנועה ולא ניתן להתחשב בשתי נכויות אלו בנפרד ויש לראותן כמקשה אחת.

מנגד טוען התובע כי, אין חפיפה בין שתי הנכויות הואיל והשפעת תסמונת הכאב הנה רחבה יותר מההגבלה הפיסית בברך, תסמיניה שונים ובאים בנוסף להגבלה בברך. מדובר בשאלה של מומחיות אשר המומחה השיב באריכות על שאלות הנתבעת ושלל חפיפה.

סבורני כי לצורך קביעת הנכות הרפואית אין לקבוע כי ישנה חפיפה בין שתי הנכויות, הן על פי תשובתו הארוכה של המומחה בחקירתו הנגדית והן משום שתסמונת הכאב אינה ספציפית להגבלת התנועות בברך אלא משתרעת באופן כללי על תחושותיו של התובע בעת מגע בגפיו התחתונות. כך למשל יכולה הייתה להיות תסמונת כאב בברכן הימנית אך ללא הגבלה בתנועות. הואיל וישנה גם הגבלה בתנועות, כלומר גם אם מבחינה תיאורטית, תסמונת הכאב תחלוף עדיין אין תפקוד הברך תהיה מלאה ועל כן לא ניתן להתעלם מנכות רפואית זו.

נכות בתחום הפסיכיאטריה:

בית המשפט נעתר לבקשת התובע ומינה את ד"ר משה זהר, פסיכיאטר, אשר בדק את התובע וקבע כי לאחר הבדיקה נראה כי התובע סובל מתגובה פוסט טראומטית אשר לדעת המומחה התמשכה והפכה אצלו לכרונית. התובע מתפקד ברמה נמוכה מזו שהיה רגיל לה עובר לתאונה. הטיפול הנפשי שעבר לא שחרר אותו מהפרעותיו ועל כן קבע המומחה הרפואי כי התובע סובל מ-10% נכות נפשית. המומחה ציין לגבי עברו הרפואי-נפשי של התובע, והסביר כי אמנם התובע עבר טיפול פסיכולוגי בשנת 2002 על רקע בעיות שעלו כתוצאה מגירושיו, אולם הטיפול דאז עזר לו להתגבר על בעייותיו ובתום הטיפול הוא חזר לתפקוד מלא.

המומחה קבע כי הנכות היא צמיתה ומתמשכת ללא סיכוי לשיפור. תפקודו כיום נמוך מתפקודו עובר לתאונה. המומחה ממליץ על ליווי פסיכולוגי שמשכו יקבע על ידי המטפל ויש קשר סיבתי בין התאונה לבין מצבו הנוכחי.