אריאל נ' קרש

פסק דין

זוהי תביעה לתשלום דמי שימוש ראויים בגין שימוש שנעשה ברישיונות להפעלת מונית אשר הועברו לבעלות התובע.

עיקרי העובדות

הנתבע היה בעבר הבעלים של שני רשיונות להפעלת מונית שמספרם הוא 7428 ו-9203. במסגרת הליכים בתיק הוצאה לפועל שהתנהלו בין הצדדים, הוטל על ידי התובע עיקול על הרשיונות להפעלת מונית. ביום 30.8.10 ניתן על ידי רשם ההוצאה לפועל צו המורה על העברת הזכויות ברשיון ההפעלה שמספרו 7428 (להלן: "רשיון ההפעלה הראשון") לידי התובע וביום 27.3.11 ניתן על ידי רשם ההוצאה לפועל צו המורה על העברת הזכויות ברשיון ההפעלה שמספרו 9203 (להלן: "רשיון ההפעלה השני") לידי התובע.

טענות התובע

התובע טוען כי חרף העברת הבעלות ברשיונות ההפעלה על שמו, המשיך הנתבע להפעיל את שני הרשיונות, ובכך מנע מן התובע אפשרות לעשות בהם שימוש ולהשכירם. לטענתו, הנתבע הפעיל את רישיון ההפעלה הראשון מיום 30.8.10 ועד 17.1.12 באמצעות מונית מרצדס מ.ר. 5374124, ואת רישיון ההפעלה השני מיום 27.3.11 ועד 3.11.11, באמצעות מונית מרצדס מ.ר. 6642225.

התובע טוען כי הנתבע ידע כי תמורת השימוש ברישיונות להפעלת מונית, יהא עליו לשלם דמי שכירות ראויים וכי גובה דמי השכירות ידוע וקבוע ומפורסם בעיתונות ובאתר האינטרנט וכן ידוע בקרב סוחרים ומתווכים ברישיונות להפעלת מונית.

מכאן דרישת התובע לתשלום דמי שכירות ראויים עבור התקופה בה עשה הנתבע שימוש ברישיונות להפעלת מונית והפעיל באמצעותם שתי מוניות. לטענת התובע, דמי השכירות המקובלים עומדים על סך של 1,300 ₪ לחודש בתוספת מע"מ.

לפיכך, טוען התובע, כי על הנתבע לשלם דמי שכירות ראויים עבור רישיון ההפעלה הראשון לתקופה שמיום 30.8.10 ועד 17.1.12 בסך של 24,336 ₪ ודמי שכירות עבור רישיון ההפעלה השני לתקופה שמיום 27.3.11 ועד 3.11.11 בסך של 10,647 ₪. סך הכל העמיד התובע את תביעתו על סכום של 34,983 ₪.

טענות הנתבע

הנתבע טוען כי הבעלות ברישיון ההפעלה הראשון לתובע ביום 30.1.11, באישור המפקח על התעבורה ועל כן, הופסק כל שימוש ברישיון הראשון החל מחודש ינואר 2011. לפיכך, בחודש ינואר 2011 לא הונפקה חשבונית עקב הפסקת השימוש ברישיון. לטענת הנתבע, השימוש האחרון ברישיון זה נעשה בחודש דצמבר 2010.

כן טוען הנתבע, כי עד למועד העברת הבעלות ברישיון ההפעלה הראשון, לתובע לא היתה כל זכות בו ועל כן אינו זכאי לקבלת תמורה עבור השימוש בו וכי מאז העברת הבעלות לא נעשה שימוש ברישיון על ידי הנתבע.

אשר לרישיון השני, טוען הנתבע, כי הבעלות והחזקה ברישיון זה עברו לידי התובע רק ביום 19.12.11, וזאת לאחר שהנתבע הגיש בקשה לרכישת זכויות ברישיון זה, מה שעיכב את ביצוע העברת הבעלות ברישיון זה. אמנם התובע ביצע העברת בעלות ברישיון עוד ביום 22.5.11, אך העברת בעלות זו לא דווחה למאן דהוא כך שהנתבע לא יכול היה לדעת על העברת הבעלות. בשל עיכוב העברת הבעלות ברישיון השני, המשיך הנתבע להפעיל רישיון זה עד ליום 2.11.11, אז פג תוקף רישיון המונית.

לטענת הנתבע, עד להחלטה הסופית של רשם ההוצאה לפועל בעניין זכות הבעלות ברישיון ביום 19.12.11, לא היתה לנתבע זכות לקבל תמורה בגין השימוש בו.

עוד טוען הנתבע, כי מעולם לא נערך הסכם בין הצדדים במסגרתו השכיר לו התובע את הרישיונות ומעולם לא התחייב הנתבע לשלם לתובע בעבורם.

דיון והכרעה

השאלות שבמחלוקת בין הצדדים הן: באיזה מועד עברה הבעלות בכל אחד מרישיונות להפעלת המונית לידי התובע והאם לאחר המועד בו הועברה הבעלות ברישיונות ההפעלה לידי התובע, זכאי הוא לקבלת דמי שימוש ראויים.

מועד העברת הבעלות ברישיונות להפעלת המונית לידי התובע

התובע הציג העתק של שני הרישיונות להפעלת מונית מהם עולה כי רישיון ההפעלה הראשון נרשם על שמו ביום 30.1.11, בעוד רישיון ההפעלה השני נרשם על שמו ביום 22.5.11.

ואולם, התובע טוען כי המועד הקובע להעברת הבעלות ברשיונות על שמו אינו מועד רישום הרשיונות על שמו במשרד התחבורה, כי אם מועד מתן הצווים על ידי רשם ההוצאה לפועל המאשרת להעביר את הזכויות ברשיונות ההפעלה על שם התובע, וכי הרישום במשרד התחבורה הינו דקלקטיבי בלבד.