אריאל נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.האם התובעת תושבת ישראל מ- 1998 – זו השאלה שלפתחנו.

הנתבע שילם לתובעת קצבת זקנה (עפ"י תביעה שהוגשה ב- 15.3.09) החל מ- 1.8.08 ובהחלטתו מ- 20.5.10 הודיע כי משאינה תושבת מ- 1998 – עליה להשיב הקצבה ששולמה לה (עד 31.3.10).

2.התובעת, ילידת 1946, טוענת כי במרץ 1998 נסע בעלה לעבוד בארה"ב, ומיוני 1999 החלה לנסוע לארה"ב לבקרו כאשר ברוב ימות השנה חיה בישראל, עבדה שנים רבות בישראל; בנם ואמה קבורים בישראל, יש לה ח-ן בנק פעיל בישראל.

בבעלותה 2 דירות בישראל, האחת מושכרת ובשניה (ראשל"צ) מתגוררת היא.

משחיה היא בישראל, משעובדתית, רוחנית ואמוציונאלית מרכז חייה בישראל, ומירב הזיקות לישראל, יש לקבל התביעה.

3.הנתבע בהגנתו עתר לדחיית התביעה, שאושרה כשהוגשה. בפברואר 2010 הוברר שאינה שוהה בישראל וזכאותה נבדקה מחדש ומשהוברר כי אינה תושבת ישראל מ- 1998 – נשללה זכאותה (ונוצר חוב גמלת יתר בסך 32,288 ₪).

4.ביום 11.8.12 הגישה התובעת תצהירה.

ביום 2.9.12 נשמעה עדותה בפנינו.

סיכומי הצדדים הוגשו בכתב.

התנצלותנו לצדדים על האחור בהוצאת פסה"ד.

5.ולהכרעתנו –

א.התובעת, תושבת ישראל הטוענת שמילאה את נ/2 בכתב ידה ובחתימתה – אינה יודעת ב- 15.3.10, מתי תשוב (הגם באפריל) לישראל, כשיצאה מישראל במחצית דצמבר 2009.

ראוי להזכיר עוד כי הצהרתה זו (שלטעמנו, אינה נושאת חתימתה או את כתב ידה; שהרי נכתבה והוחזרה לנתבע בעת בה היתה בחו"ל) אינה מציינת הפרטים האחרים שנדרשה להם כדוגמת פרטי הבעל (כתובת, עבודה, דירה וכיוצ"ב).

עסקינן בשאלון המתייחס לשנה הראשונה שלאחר הגשת התביעה (ממנו ניתן ללמוד כי בשנה זו (מרץ 2009-מרץ 2010) שהתה בישראל סה"כ 4.5 חודשים (37.5%).

כך עולה גם מהשאלון שמילאה (נ/4) בו ציינה "ביקוריה אצל בן הזוג בחו"ל" וגם אז, מתוך 27.5 חודשים – שהתה בישראל כ-6 חודשים בלבד (21.8%)!

כך, עולה מתדפיס בקורת הגבולות (נ/5) והתובעת אישרה עובדה זו (עמ. 4) כי בכל התקופה מ- 19.12.98 ועד 19.9.10 שהתה בישראל שליש מהזמן בלבד (34%)!

ברי כי זיקה זו לישראל המהותית בעינינו – לא התקיימה בעניינה.

ב.התובעת בעלת דירה (עם בעלה) בישראל, בה היא מתגוררת כשהיא בישראל.

בעלה עובד (וחי) כל העת בחו"ל.