ארונוב נ' לוי ואח'

פסק דין

תובענה בסדר דין מהיר לפיצוי התובע בגין נזקיו עקב עסקה לרכישת רכב משומש מהנתבע.

עם מסירת הרכב לתובע התברר לו, כי שלדת הרכב והמרכב רקובים, הוא אינו כשיר לנסוע ואינו בר-תיקון. הרכב הוכרז כ"אובדן מוחלט", הורד מהכביש ואין לו שימוש או ערך, אלא כשרידים.

נוכח האמור, דרש התובע מהנתבע לבטל את העסקה ולפצותו, אך דרישתו לא נענתה.

לטענת הנתבע, הוא עצמו לא ידע על ריקבון השלדה והמרכב. הוא רכש את הרכב מבלי שביצע לו בדיקה. ההתקשרות לא נכפתה על התובע, שבחר שלא לקחת את הרכב לבדיקה טרם הרכישה. התובע בדק ובחן את הרכב שלוש פעמים, לרבות ביחד עם אביו שהוא מכונאי רכב ותיק, וחתם על ההסכם, שלפיו בדק את הרכב הנ"ל ומצא אותו לשביעות רצונו. אין מדובר בהפרת הסכם מצד הנתבע, אלא בטעות בכדאיות העסקה.

השאלה העומדת להכרעה היא האם מדובר בטעות בכדאיות העסקה, כטענת הנתבע, או שמדובר בפגם בכריתת ההסכם או בהפרה, שמזכים את התובע בביטולו.

העובדות וטענות הצדדים

התובע רכש מהנתבע 2 (הנתבע) רכב מסוג סוזוקי מדגם סמוראי משנת ייצור 1995 בתמורה לסך של 28,000 ₪ (הרכב). הצדדים חתמו על הסכם מיום 02/08/11. במועד זה שולמה התמורה, נמסר הרכב ובוצעה העברת בעלות (ההסכם הוכתר כ"זכרון דברים", מצורף כנספח א' לכתב ההגנה. להלן: ההסכם).

הרכב היה רשום במשרד הרישוי על שמה של נתבעת 1 (הנתבעת), אך אין חולק כי החוזה נחתם ע"י הנתבע כמיופה כוחה של הנתבעת ונרשם ע"ש התובע מכוח יפוי הכח (ראו טופס שינוי הבעלות, נספח ב' לכתב התביעה); וכי בכל הקשור לרכב ולעסקה מול התובע, פעל הוא בלבד.

מרישיון הרכב עולה כי ביום 27/5/11, כחודשיים טרם העסקה, עבר הרכב את מבחן הרישוי השנתי ב"מכון רישוי טסט אשדוד" (נספח א' לכתב התביעה).

ההסכם נעשה בכתב ידו של הנתבע וכולל, בין היתר, גם הצהרה לפיה "לחיאני דוד [הנתבע] מוכר את הרכב הנ"ל למר ואלרי [התובע] לאחר שהקונה בדק את הרכב הנ"ל ומצא אותו לשביעות רצונו".

כבר למחרת הרכישה, הביא התובע את הרכב למוסך שבו עובד אביו כדי לבדוק אותו (המוסך), שכן מצא שהסטרטר לא עבד כראוי. הרכב הועלה על "ליפט". או אז התגלה לעיני אביו של התובע כמו גם למר שמעון לביא, הבעלים של המוסך (מר לביא), כי כל החלק התחתון של הרכב רקוב. כבר באותו יום (3/8/11) פנה התובע לנתבע בשיחה טלפונית וביקש לבטל את העסקה, לקבל את כספו חזרה ולהשיב לנתבע את הרכב. גם מר לביא סייע בידו ופנה לנתבע בשמו של התובע בבקשה טלפונית כאמור. הנתבע סירב ובסופו של דבר, השיב למר לביא, כי הוא מוכן להחזיר רק 5,000 ₪ (תצהיר מר לביא ועדותו מר לביא בעמ' 7 ש' 9 ואילך, ועדות התובע בעמ' 13 ש' 20-26).

נוכח עמדתו של הנתבע, פנה התובע לשמאי מר עידן ויקטור, שבדק את הרכב ביום 8/8/11 וערך חוו"ד מיום 12/9/11 (להלן: השמאי וחוות הדעת, בהתאמה). לאחר הבדיקה ובטרם עריכת חוות הדעת, השמאי שוחח טלפונית עם הנתבע והציע להשיב את כספי המכירה בתמורה להחזרת הרכב, אך הנתבע סירב (ס' 5 לתצהיר השמאי).

לפי חוות הדעת, נמצאו ברכב לקויים המהותיים, אשר עולים על 60% משוויו, הרכב הוכרז כ"אובדן מוחלט", אינו ניתן לשיקום ואינו יכול לשמש אלא לפירוק כשרידים. רישיונות הרכב נלקחו מהתובע והועברו למשרד הרישוי.

לאחר שנערכה חוות הדעת, שלח התובע לנתבע הודעת ביטול בכתב מיום 19/12/11 (נספח ז' לכתב התביעה. המכתב נערך ע"י השמאי, ראו ס' 4 לתצהירו). משלא נענה, נאלץ התובע לפנות לעו"ד וזה שלח הודעת ביטול נוספת מיום 8/02/12 (נספח ט (2) לכתב התביעה).

לטענת התובע, הוא התקשר בהסכם עקב הטעיה. הנתבע הוא סוחר רכב במקצועו אשר עבד בחברת "רכב ארגמן". התובע קנה את הרכב ללא בדיקה תוך שהוא מסתמך על כך שהרכב עבר את מבחן הרישוי כחודשיים סמוך למועד הקנייה ועל סמך מצגי שווא שהציג בפניו הנתבע. העסקה נעשתה בשעת חשיכה, כאשר לא ניתן היה לראות את מצבה של השלדה. התובע מעלה תמיהה כיצד לאור הממצאים העולים מחוות הדעת שלפיה השלדה והמרכב רקובים ומערכת ההיגוי פגומה באופן שאין לנהג שליטה על הרכב - הרכב עבר מבחן רישוי כחודשיים לפני הקניה. לטענת התובע, אילו היה מודע למצב הרכב לאשורו, לא היה קונה את הרכב שהוכרז כ"אובדן גמור" והוא חסר ערך ולא יכול לשמש לנהיגה.

עוד טוען התובע, כי מדובר ברכב מהשכרה. הנתבע לא הודיע לתובע על כך. אמנם פרט זה מצוין ברישיון הרכב, אך היה מקום שהנתבע יציין זאת בפני התובע ובפרט שאיננו מבין טוב עברית. אם לא די בכך, התובע שילם עבור הרכב סך של 28,000 ₪ בעוד שלפי בדיקת השמאי מחירו לפי מחירון לוי יצחק באותה עת היה 14,450 ₪.

מכאן התביעה בסך כולל של 42,788 ₪. התובע תובע החזר התמורה ששילם בסך של 28,360 ₪; עלות חוו"ד השמאי 4,822 ₪ וצילום התמונות, בסך 156 ₪; פיצוי בסך של 950 ₪ בגין הפסד ימי עבודה; ופיצוי בסך של 8,500 ₪ בגין עוגמת נפש.

לטענת הנתבע, הוא אינו סוחר מכוניות. הוא בן זוגה של בעלת הרכב, הנתבעת. עובר למועד רכישת הרכב עבד כשכיר בחברת "רכב ארגמן" אשר עוסקת במתן שירותים לנהגי מוניות בלבד ולא במכירת רכבים משומשים. אין מדובר בהטעיה או בהפרת הסכם, אלא בטעות בכדאיות העסקה. כל נתוני הרכב נמסרו לתובע עובר לרכישה. הרכב אף עבר מבחן רישוי כחודשיים קודם למכירה, עובדה המעידה לגבי מצב הרכב. מדובר ברכב משנת ייצור 1995 ובהתאם לכך נקבע המחיר אשר הוסכם בין הצדדים. יתר על כן, ההסכם נחתם בין הצדדים ביום 29/07/11 במפגש השלישי. זאת, לאחר שבשני המפגשים הקודמים הגיע התובע בעצמו ואף עם אביו, אשר הציג עצמו כמכונאי רכב, לבדוק את הרכב באור יום. אביו של התובע בדק את הרכב מכל בחינותיו, לרבות בדיקה מתחת לרכב לגבי מצב השלדה, נזילות וכדומה.

עוד טוען הנתבע, כי התובע השתהה במשלוח מכתבו מיום 19/12/11, שהוא פרק זמן בלתי סביר בשים לב לכך שאין לנתבעים שליטה על הנעשה ברכב, שנמצא ברשות התובע.