ארונבייב נ' מדינת ישראל

החלטה

1.לפניי בקשה לחישוב תקופת הפסילה שהושתה על המערער, כך שתחל מיום פסק-הדין שניתן בערעור.

2.המערער הורשע בשורה של עבירות, ובהן: החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, התחזות לאדם אחר, נהיגה בשכרות, נהיגה בזמן פסילה, אי ציות להוראות שוטר, ועוד.

3.במסגרת הדיון שנערך ביום 9.5.11 בפנינו, הסכימו המערער והמשיבה, נוכח חלוף הזמן מביצוע העבירות, כמו גם נסיבותיו האישיות, כי חלף העונשים שנגזרו עליו בבית-משפט קמא, ירצה המערער 4.5 חודשי מאסר, וכן 11.5 חודשי פסילה מהחזיק רישיון נהיגה. עוד הוסכם, כי המערער יגיש תצהיר שיהווה תחליף להפקדת רישיון הנהיגה שלו. באותו מעמד ניתנה להסכמה תוקף של פסק-דין.

4.ביני לביני, נדחה לבקשת המערער, המועד לריצוי עונש המאסר, ליום 31.7.11.

5.בהמשך לכך, הגיש המערער את הבקשה שלפניי. לבקשה צורף תצהיר, מיום 9.5.11, בו הוצהר כי למערער אין רישיון נהיגה בתוקף, ואישור ממשרד התחבורה לפיו תוקף רישיון הנהיגה של המערער פג ביום 30.11.02.

6.בתגובתה התנגדה המשיבה לבקשה, תוך שהיא מפנה להוראת סעיף 42 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), ולהלכה לפיה במניין ימי הפסילה לא תבוא תקופה בה מרצה הנאשם עונש מאסר בגין אותן עבירות. עוד ציינה, כי על-פי הדין, יש להפקיד את הרישיון (או את התצהיר, במידה והרישיון נגנב או אבד) במזכירות בית המשפט שהרשיע הנאשם, לצורך תחילת מניין הימים כאמור. בנסיבות אלה טענה, כי לא ניתן להיעתר לבקשה, שכן חישוב תקופת הפסילה, החל מהמועד בו ניתן פסק הדין בערעור, כולל הן את התקופה בה עתיד המערער לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו, והן את התקופה שקודם להגשת התצהיר. עוד היא מפנה לכך, כי המערער לא טען בתצהירו שרישיונו אבד או נגנב, ומשכך עליו להפקיד הרישיון - גם אם אינו בתוקף עוד.

7.סעיף 42 לפקודה, שכותרתו "פסילה וחישוב תקופתה", קובע כדלקמן:

"(א)פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת.

(ב)הוטלה פסילה על מי שנדון לפסילה במשפט קודם אשר תקופתה טרם נסתיימה, תהיה הפסילה שהוטלה כאמור מצטברת לקודמתה ותקופתה תחל בתום הפסילה הקודמת.

(ג)בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במנין -

(1)התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה;

(2)תקופה שבה נשא בעל הרשיון עונש מאסר על העבירה שבגללה נפסל כאמור".

8.כפי שנקבע לא אחת, לחובה להפקיד את רישיון הנהיגה, לצורך חישוב תקופת הפסילה, מספר תכליות: ראשית, הפקדת הרישיון ממחישה לנאשם את עובדת כניסתה לתוקף של הפסילה, ואת משמעותה המלאה. שוב אין הוא רשאי לנהוג, עד אשר הרישיון יוחזר לידיו, בתום התקופה שריצה; שנית, הפקדת הרישיון מקטינה את החשש מפני עשיית שימוש לרעה, באופן של הצגת המסמך בפני גורם מוסמך מבלי שהאחרון ידע על דבר הפסילה (ראו: בש"פ 03 / 2199 מאיר נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (3) 467, 472 (2003)).

9.העולה מהמקובץ לעיל הוא, כי לא ניתן לחשב את תקופת הפסילה מיום 9.5.11, כפי שעותר המערער. זאת, הן בהתייחס לכך שהתצהיר אודות הרישיון שפקע הוגש אך ביום 5.7.11 לבית משפט זה, ואף לא למזכירות בית המשפט לתעבורה בירושלים, כנדרש, כמו גם לתקופת המאסר אותה עתיד המערער לרצות, החל מיום 31.7.11. עם זאת יש לציין, כי הגם שברגיל היה על המערער להפקיד את רישיון הנהיגה שלו, אף אם אינו עוד בתוקף, הרי שנוכח הסכמת הצדדים במסגרת הדיון בערעור, לפיה יוגש תצהיר חלף הרישיון, שקיבלה, כאמור, תוקף של פסק-דין, די בהפקדת התצהיר.

10.אשר-על-כן תחושב הפסילה מיום הפקדת התצהיר במזכירות בית המשפט לתעבורה בירושלים, כאשר מתקופת ההפקדה תנוכה התקופה בה ירצה המערער את עונש המאסר בגין העבירות בהן הורשע.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"א, 06 יולי 2011, בהעדר הצדדים.