ארביב נ' אליהו ואח'

לפני תביעה שעניינה הטעיה בהסכם מכר דירה וליקויי בניה. נטען כי הנתבעים הטעו את התובעת במידע שמסרו במהלך המו"מ למכירת דירת מגוריהם לתובעת. הסכום הנתבע הוא הפיצוי המוסכם, בסך 170,000 ₪.

ביום 19/06/14, לאחר מו"מ של מספר שבועות, התקשרו הנתבעים עם התובעת בהסכם לרכישת דירה בהוד השרון הממוקמת בקומה התשיעית ברח' סמטת בית הבד 6 (להלן: הדירה), בתמורה לסך של 1,700,000 ₪.

נטען כי עד למועד החתימה, התכתבו ב"כ הצדדים והוחלפו ביניהם ארבע טיוטות, אשר אין בהן זכר או רמז לליקויים ופגמים הקיימים בדירה ו/או בבניין (התכתובות צורפו).

נטען כי ימים ספורים לאחר שקיבלה את החזקה בדירה, בינואר 2015, התלונן בפני התובעת השכן המתגורר בקומה מתחתיה, על רטיבות שחזרה לטפטף בתקרת ביתו. לאחר שיחה עמו, נגלה לה שבעיית הרטיבות היתה מוכרת היטב לנתבעים.

לא עברו מס' ימים נוספים, והתובעת גילתה כי מסדרון ביתה והחדר הסמוך הוצפו לחלוטין במי גשמים, כתוצאה ממים שחדרו מקירות החוץ, שמתברר כי אינם אטומים כיאות.

התובעת פנתה לנתבעים והלה השיבו לה בטענות מתחמקות.

התובעת פנתה בעניין למר יגאל רום, נציג הועד של הבניין ובתגובה סיפר לה מר רום, כי קיימים ליקויים רבים של אי איטום וחדירת רטיבות, הן בשטחים המשותפים כגון החניון והמעטפת החיצונית והן בחלק מהדירות, לרבות הדירה, להם אחראי הקבלן, ואשר בעקבותיהם הגישה נציגות הבניין תביעה נגד הקבלן, אשר עודנה מתנהלת.

נטען כי בעת שפנתה אל הנתבעים באשר לליקויים בדירה, הללו השיבו לה כי מדובר בבעיות שנוצרו לאחר שכבר נמסרה החזקה בדירה, ואשר מקורם בסופה שהשתוללה באותו מועד, וחלילה לא בליקויים כלשהם בדירה; רק אז, לראשונה, ציינו הנתבעים במכתבם אל התובעת כי מתנהלת תביעה בנוגע לליקויי בניה בדירה, תוך שהם טוענים כי התביעה הובאה לידיעתה של התובעת.

נטען כי טענה זו רחוקה מן האמת וכי הנתבעים מעולם לא חשפו בפניה את קיומם של הליקויים. בהקשר לכך, פנתה התובעת, חרף התנגדות עזה מצד ב"כ הנתבעים, בבקשה לעיון בתיק בית המשפט המתנהל כנגד הקבלן.

ביהמ"ש נעתר לבקשתה של התובעת ועיון בתביעת הליקויים חשף את חומרת הליקויים הקיימים בדירה ובבניין, אשר היו ידועים היטב לנתבעים כבר בשנת 2007.

נטען כי עולה באופן ברור שהנתבעים ידעו אודות הליקויים האמורים לעיל טרם חתימת ההסכם וכי למעשה הטעו את התובעת ו/או הסתירו ממנה מידע והציגו בפניה מצגי שווא בנסיון למכור לה את הדירה.

נטען כי הנתבעים הצהירו בפני התובעת הצהרות מהותיות באשר לתקינות הדירה, אשר בדיעבד התבררו כלא נכונות. כך למשל בס' 2.3 להסכם המכר הצהירו הנתבעים כי "לא ידוע להם על כל פגם ו/או מום נסתר בדירה" וכי "למיטב ידיעתם הדירה נבנתה על פי היתר בניה".

נטען כי הנתבעים ידעו באופן מוחלט בעת כריתת ההסכם כי קיימים בדירה ובבניין ליקויים ופגמים רבים. כמו כן, הכירו הנתבעים את חריגות הבנייה הקיימות בנכס, אבני חיפוי שיש לתקן, העדר הארקות חשמל כנדרש ע"פ חוק, בעיות איטום רבות ועוד.

החמור מכל הוא כי כלל הליקויים והפגמים הנ"ל, שהנתבעים טענו כי לא ידעו עליהם, הועלו על ידי הנתבעים עצמם בכתב טענות שהוגש לביהמ"ש המחוזי (ת.א. 42023-03-13, הליך תלוי ועומד) כבר שנה קודם, במרץ 2013, עת הגישו ביחד עם נציגות הבניין תביעה לפיצויים כנגד הקבלן שבנה את הבניין.

משכך, לא רק שבמועד המו"מ הנתבעים היו מודעים היטב לליקויים, הם אף פעלו באופן אקטיבי מול בית המשפט בנסיון לקבל פיצויים בגינם, ולמרבה הצער הסתירו עובדות אלו מפני התובעת.

מבוקש הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם, בסכום של 170,000 ₪ (כ- 10% מסכום התמורה).

בבקשת הרשות להתגונן נטען כי הנתבעים מעולם לא הסתירו את הליקויים. התובעת הייתה מודעת למצבו של הנכס ולא זו בלבד, אף ציינו בפני התובעת כי ישנו הליך תלוי ועומד כנגד הקבלן לגבי ליקויים שרובם התגלו בשטח המשותף. הנתבעים אף הציעו לתובעת את האפשרות להיכנס בנעליהם ובלבד שתשלם את החלק השני של האגרה.