ארביב נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר

פסק דין

העורר נולד ב- 1926 בטריפולי בלוב. הוא הגיש בזמנו תביעה למשיבה להכרה כנכה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 (להלן חוק הרדיפות) ונדחה - ראה ו"ע (ת-א) 1658/03, ועתה עורר בפנינו על החלטת הסירוב.

מאז הגשת הערר העורר לקה, למרבה הצער, באלצהיימר ונבצר ממנו להעיד בפנינו. הראיות שהובאו מטעמו הן הצהרה בטופס התביעה משנת 2000 והצהרות אחיו, שאינם עוד בחיים, במסגרת התביעות שהגישו הם למשיבה.

תמצית גרסת העורר:

פותח הצהרתו בציון ההפצצות על טריפולי. אביו נלקח למחנה עבודה והותיר את האם ושבעה ילדים ללא פרנסה. לעניין הפחד והבריחה אומר העורר: "אנחנו מרוב פחד ברחנו לישוב שדה..."

בהמשך ההצהרה מתאר העורר את התנאים הקשים בהם חיה המשפחה שכתוצאה מהם נפטרו שניים מאחיו. האב שוחרר ממחנה העבודה והגיע למקום המסתור של המשפחה ושם נשארו עד שחזרו לטריפולי לאחר צאת הגרמנים.

עיינו גם בהצהרות האחים שהלכו לעולמם: ארביב לילו ז"ל וחלפון ארביב ז"ל. בחלקים הרלוונטיים לערר ההצהרות דומות להפליא ואף רשומות באותו כתב יד. מן הראוי להזכיר שוני אחד בהצהרות;

לפי ההצהרה של לילו האב חזר ממחנה עבודה לטריפולי ולקח את משפחתו, מפחד החזרתו למחנה עבודה, לערי השדה. גרסה זו סותרת את גרסת שני האחים האחרים לפיהם האב הצטרף למשפחתו בערי השדה.

דיון

הצהרת העורר אינה מגלה עילת נרדפות. על פי ההלכה הפסוקה לא די בחשש סובייקטיבי מפני הגרמנים וגרסת העורר חסרה נסיבות היכולות לבסס את הפן האובייקטיבי הנדרש. כך לגבי גרסת העורר וכך גם לגבי גרסאות שני האחים שנפטרו.

אין לנו ספק כי על משפחת העורר, כמו על משפחות רבות אחרות, עברה תקופה קשה בזמן שהגרמנים שהו בלוב, אך לא די בכך לביסוס עילת נרדפות מכוח הלכת הפחד שמהותה בריחה מפחד אלימות שתופנה כלפי הנרדף.

לאור האמור לעיל אנו דוחים את הערר.

מזכירות הועדה תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין בשאלה משפטית בלבד.

ניתן היום, א' אייר תשע"ב, 23 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

_______________ ______________

פרופ' י.זהבי עו"ד א.עפרון התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: